שאלתנו היא, האם ראוי להמשיך לנהוג כך? זאת אומרת שלא להזדקק כלל להכשר זה ולא לראות בו כדבר העדיף למוצרים שבהכשר הרבנות, וכן אם אני נזקק לאכול במסעדה, אין צורך ואולי עדיף שלא לדרוש ולחפש שהכשרות תהיה מגוף שאינו שייך לרבנות המקומית או הראשית? מאידך אולי יש לומר להפך, הואיל וישנם קשיים לתת הכשר מהודר למפעלים ציבוריים לכן אין להתעלם מהמציאות ויש להעדיף בד"ץ, לא מתוך זלזול ברבנות אלא מתוך הידור בכשרות. ומכאן צץ החשש הגדול, אם בני תורה ידרשו את ההכשרים הפרטיים תתמוסס הרבנות כי דורש אין לה, שכל בעל עסק לא יטרח להיות תחת השגחתה שהרי בשביל אלו שאינם מקפידים איני צריך תעודה כלל, כי יאמינו לי שהמוצרים כשרים וכדומה, בשביל אלו שמקפידים יותר לא יעזור הכשר רבנות כי הם מחפשים בד"ץ.

נמצא שחזונו של מרן הרב זצ"ל בטל, לא תהיה לנו יותר כשרות ממלכתית, בדיוק מה שרצו אותם גורמים שמחזיקים בבד"ץ.