מדברי חז"ל שלימדונו כי כל קול תרועה יש לכוללה בין פשוטה לפניה לפשוטה אחריה (תקיעה) אנו לומדים שהתרועה רומזת למדת הדין שלשם הגנה מתקיפותה הגדולה אנו מקיפים אותה במידת החסד כי התרועה רומזת למלחמה כנאמר ביריחו "ויריעו העם תרועה גדולה ותיפול החומה תחתיה" ונאמר על מפלת גוג ומגוג " תרועם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם "( תהילים ב') לעומתה התקיעה מכוונת על הריכוז והכינוס הן של חכמי ישראל והן של בית ישראל כולם כנאמר בפרשת בהעלותך "ואם באחת יתקע ונועדו אליך הנשיאים… ותקעו בהם ונועדו אליך כל העדה פתח אוהל מועד" ידוע כי ר"ה הוא יום המשפט שבו "מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע" (משלי כ',ח') אך הוא גם יום של חסד ויצירה שבו נוצר אדם הראשון, הוא וחוה בו נפקדו שרה רחל וחנה, פקידה זו כולה חסד כדברי הכתוב על הבריאה כולה "עולם חסד יבנה" ומאמר חז"ל תורה תחילתה גמ"ח וביום זה ישנו חסד מיוחד על ישראל הן בהופעת החסד עליהם מבחינת עולם הזה בבחינת האומה בחייה וזה רמוז בענין פקידת שרה ללדת את יצחק, והן עניני בפקידת כלל האומה בחיי העולם הזה זו פקידתה של רחל שנקראת בפי חז"ל עלמא דאתגליא כלומר בנינם של ישראל בחיי העולם הזה כמות שהם והן בהופעת מלכותם שהיא מציגה את מלכות ד' בארץ וזהוא ענין פקידת חנה. שנאמר ויתן עוז למלכו, שזהוא תפקידו של שמואל להקים מלכות ישראל. על כן כל הספר העוסק במלוכת ישראל הן הזמנית והן המתוקנת שהיא פתחה של המלכות בעבר וממנה תצא מלכות העתיד-מלכות בית דוד לכן הספר נקרא על שמו של שמואל. כל זה שייך לתרועה הרומזת למלכות ולמלחמה כי ידוע שמלכות ישראל מתגלת ע"י מלחמה כמו שכתב הרמב"ם הלכות מלכים ומלחמותיהם, כנאמר בעמוס " וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת רַבָּה וְאָכְלָה אַרְמְנוֹתֶיהָ בִּתְרוּעָה בְּיוֹם מִלחמה, ועל מלכות מואב נאמר "ומת בשאון מואב בקול שופר (עמוס א' ב').
לפי זה יוצא שהתרועה יש בה בחינה של פחד והיא המכוונת כנגד יצחק שעבודתו את ה' היתה כולה ביראה כנאמר על יעקב וישבע בפחד אביו יצחק, וזהוא מכוון לגאולה העתידה שכשמדברים עליה בעקבתא דמשיחא נזכרים מוראות הדין שממנו חששו האמוראים. התקיעה נבחנת בשתי בחינות פשוטה לפניה מובנת על השורש אברהם אבינו ע"ה צור ממנו חוצבנו ובכח חסד הגדול הוא עוצר את מידת הפחד מלאיים להתפשט יתר על המידה וזהו הרמז שאברהם עוקד את יצחק.
התקיעה האחרונה שגם בה יש חסד ורחמים שאוחזת את יצחק מהצד השני והיא מכוונת על יעקב אבינו שהוא המכנס את שבטי ישראל "האספו ואגידה לכם" בכוחו של יעקב הופכת מידת הדין לברכה גדולה כפי שראינו שקיבל יצחק מיעקב את ברכתו גם מטל השמים וגם משמני הארץ והוא המעביר את ברכת אברהם דרך יצחק להמון בית ישראל נאמר בדברי יצחק "ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אחריך לרשתך את ארץ …" אמר ירושה ממשית בארץ והתרועה ישנם ב' בחינות א, קשה ואחת רפה הקשה היא התרועה הנרמזת בפחד יצחק והרפה והרכה היא הרמוזה בשברים שרומזים על מלכות דוד שגם בה יש מלחמות אך מתוך התקשרותה על חסדי ד' היא מביאה ניצחונות כפתיחות פרקי התהילים "למנצח מזמור לדוד" ומלכות בית דוד היא הכוללת את כל השורשים של אברהם יצחק ויעקב בגזע אחד אדיר וחזק אילן פורח אשר בצילו יחסו כל עמי העולם, כפי הנראה מבקשת מואב ממלכי ישראל (ישעיה טז) הביאי עצה… שיתי כליל צילך סתרי נדחים… כי אפס המץ כלה שוד והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באוהל דוד שופט ודורש משפט ומהיר צדק". על כן יש ג' בחינות בתקיעות בחינת א' הכוללת ומתקנת מראש ועד סוף את כל כללות ישראל עד מלכות המשיח שייגלה במהרה בימינו והיא התשר"ת שבתוכה תקיעה לפניה ותקיעה אחריה ושברים ותרועה בתוכה .. התש"ת מתקנת את בחינת המלכות ללא ירידה עד עומק התיקון של הפרטים כפי שנרמז בתשר"ת כי בגאולה העתידה השלמה יהיו גם הפרטים יונקים את קדושתה מקדושת דוד המלך כאמור בזכריה " והיה הנכשל בהם כדוד ובית דוד כאלוקים כמלאך ד' ( פרק י"ב) .
על פי זה התש"ת רומז לענין המלכות בטרם נשלמו היחידים, והתר"ת רומז להשתלמות היחידים אחרי הופעת אורה של מלכות ישראל, מאה הקולות שאנו שומעים ביום זה בין התקיעות דמיושב והמוסף מכוונים למאה ברכות שתיקן דוד המלך בשעתו ועל ידם עצר את המגפה שלא תפגע ביחידי בית ישראל ואנו מכוונים למאה קולות על התחייה השלמה של האומה כולה ועל חיי כל יחיד ממנה שישתלם בתוכה ולא יפול צרור לארץ ולא ידח ממנו נדח ויגדל שם ד' מעל ישראל מרכבת הכללות והקדושה בעולמות כולם אכי"ר.
