נראה שמדובר ברשעה גדולה כפי שכתוב רשעה עמוקה וגדולה שנראה שהיא מאיימת על עצם קיומנו הרוחני או הגשמי, ויש צורך בשנאה זו כדי לשמור על חיינו שהם קודמים לחיי אחרים. אבל מאוחר יותר כשאנו זוכים להיות גדולים בקדושה ואנו בטוחים שד' יגן עלינו וכל הרשעה אין בה סיכון עבורנו- אנו יכולים לרחם על הרשעים שמזיקים לעצמם. ואם תהיה השנאה לרשעה בתחילה בלי שנאת הרשעים סימן הוא שאיננו חשים בסכנה לעצמנו וכנראה נראה לנו שהרשעה אינה מסוכנת וזה בעצמו מסוכן לנו. שאלה: