נושא שו"ת: אמונה

יש שנקצב להם זמן של חיים וכאשר הוא מגיע הם נפטרים לא בגלל שליטת השטן, ויש שנפטרים שלא בזמנם אלא מחמת גזירה בגלל עוונות והם מסתלקים ע"י מלאך המוות. ואלה לא ראוי שייפטרו בימים קדושים אלא אם כן חלילה יש גזירה על כל האומה ח"ו ואז הגזירה לא נעצרת בגלל קדושת היום, כמו בזמן מלחמות או מגיפות לתקפ"צ.

שעת מלחמה שייכת לזמן שבו אנו שואפים אל מטרות, אך יודעים אנו כי כאן נדרשת התערבות ריבון העולמים, שהוא "עושה חדשות בעל מלחמות". בשעות אלו אנו נזכרים במשנה (ר"ה ג,ח) "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים" מעניינת במיוחד מלחמה זו, זוהי מלחמה במרומים ובמעמקים גם יחד, טילים המרחפים בשמים ופוגשים את טילי האויב ותהומות מתחת לאדמה בנקבות ומנהרות. בהתבוננות נראה שבשונה מהמלחמה בעמלק שהספיקה התבוננות כלפי מעלה, הרי כאן עלינו לעסוק גם בתחתיות הנסתרות מעין האדם. בדורות ראשונים נדרשה מאיתנו התעלות באמונה שהיא נרמזת בהסתכלות כפי מעלה, כיום עלינו להוסיף מבט חוקר וחותר אל נסתרות הלב והכליות. הפעם, בזכות המלחמה על הארץ, אסור לנו להסתפק בתפילות ובמילים גדולות ונצורות כפי שיהיו, עלינו להוסיף לכך את החיפוש ואת הבירור גם בלבבות בתיקון המידות וביושר המעשים, כדברי הפיטן "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אליך" בבטחון מלא בהמשך הדברים "כי ימינך פשוטה לקבל שבים". בשנים האחרונות עקב מאבקים פוליטיים על דרך ההנהגה הראויה להנהגת ישראל, דרכם של החרדים או הציונים דתיים, הלאומיים או הליברלים, גרמו הוויכוחים לאבק טינה שבלב, ברוגז ובמילים שאינן ראויות איש כלפי רעהו ופלוגות ישראל בינם לבין עצמם. וכך הורנו הנביא זכריה בדרך הראויה של המצפים לגאולה "אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם" (ח, טז-יז). זכינו ומלחמה זו התחילה לפשט את העקמומיות שבלב ובעזרתה נוספה אחדות ואהבה בליבנו. נדרשת מאיתנו עבודה פנימית לשרש אחר זרעי המחלוקת ושורשי טומאת השנאה, ולהשריש בתוכנו את הידיעה בחשיבותם וקדושתם הפנימית של כל שבטי ישראל ומחלקותם. כשם שבמקדש היו מברכים משמר היוצא את המשמר הנכנס שמי ששיכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחווה שלום ורעות, כך בלי לוותר על הדרכים המיוחדות לנו נלמד להכיר ולהוקיר את הטוב שבאחינו בני המשמרות האחרים. עוד זאת יש להוסיף בימים אלו, כראוי לתלמידי חכמים שגם בין הזמנים שלהם קשור בעבודת ה', וכידוע אחת המעלות שהתורה נקנית בהם היא "נושא בעול עם חברו". עלינו למצוא את הדרך כיצד לשאת בעול עם אחינו הנתונים במלחמה ובצרה, להתארגן למעשי התנדבות ליושבי הדרום, לחיילים ולמשפחותיהם, לביקור פצועים ולניחום אבלים ובזכות תורת חסד נזכה לדברי הכתוב "שׁוֹמֵר יְהוָה אֶת כָּל אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד" ונזכה כולנו יחד לומר "הֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".

עניינה של השמיטה היא קדושת הארץ כפי שנאמר "ושבתה הארץ כי לי הארץ" ועל חטא עבודת הארץ בשמיטה קבע הקב"ה שבעים שנה גלות שבהם רצתה הארץ את שבתותיה, אם כן שנת השמיטה באה לחזק את קדושתה של ארץ ישראל, וכתב בעל ה"בן איש חי" בחלק סוד ישרים ברב פעלים שאפילו שהשמיטה בעולם הזה היא מדרבנן, בשמי שמים השמיטה פועלת בא"י כשם שפעלה השמיטה בזמן שהיתה מדאורייתא, אם כך בעיקר בחלק התפילה והכוונה בעבודת ד' יש להתחזק בתפילה על הארץ שלא תינתן ביד שוסים ובוזים כדברי הרמב"ן שהאיסור בארץ לא תמכר לצמיתת היא איסור למסור אותה ביד נוכרים שאינה מכירים בקדושתה ואינם מחזירים אותה ביובל.

מובן מאליו שיש עוד להתחזק בדברי שבח על הארץ וזהירות מכל אמירת גנאי עליה ועל יושביה כדברי הגמ' בסוף כתובות על חכמי ישראל שהיו משתדלים לחבב אותה להיזהר מכל אפשרות של צער בישיבתה, ובחיים עליה, וידוע שקדושת הארץ היא המחזקת את קדושת הגוף של ישראל ושענינו של הגוף הקדוש הוא בשמירת כל דברי צניעות במידת האפשר, כדברי הזוהר בסוף פרשת לך- לך על  דברי ד' ליהושע מיד בכניסה לארץ למול את בנ"י כדי שלא יבוא בה ערל וטמא, מכאן בשנת השמיטה יש להגביר את הזהירות בכל נושא בצניעות הן בגוף והן בעינים, באוזניים ובשאר החושיים להתרחק מכל דבר ערווה, וזאת היא חיבתה של הארץ בזהירות הגדולה בקדושת הגוף בדומה למה שהזהירה התורה את הכהנים בעליית המזבח שייזהרו מגילוי ערווה מכאן יוצא הכרת קדושת הגוף שהיא קדושת הארץ מחייבת זהירות גדולה בעניני צניעות וידוע שבזכות הצניעות זכה יוסף הצדיק להיקבר בארץ ולקבל את עיקר השבח של הארץ ( כדברי רש"י עה"פ מבורכת ד' ארצו שאין בכל השבטים מבורכת כנחלת יוסף). עוד יש להיזהר בשנה זו ממחלוקת חלילה כי זו עניינה של קדושת הארץ לאחד את כל ישראל כדברי חז"ל "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" שבארץ נקראים גוי אחד.

זהיריות אלו תלויות לשנה כולה, ועל זה במיוחד יש להתפלל בראש השנה הזה שיזכנו ד' להגיע לשלמות המעלות בצניעות ואהבת ישראל, וע"י זה תתקרב הגאולה בקרוב ממש כדברי חז"ל מוצאי שביעית בן דוד בא, מדבריהן יוצא ברור, שענין השביעית קשור לגאולה מכל הצדדים.

הקשר להר הבית צריך להיות קודם כל ע"י הכרה בקדושת המקום ולכן יש להרבות לימוד גם בדרך הדגמה של בית המקדש והעבודה שנעשתה בו שהביאה ברכה לישראל ולעולם כולו. יש לבאר עד כמה השפיע המקדש על החיים בארץ, עלייה לרגל, הבאת ביכורים, קרבנות לכפרה ועוד. עד שעם ישראל בזמן שבית המקדש היה קיים היה מתרומם מאוד בזכותו מבחינה חברתית דתית מוסרית ועוד. כמו כן יש לקיים תצפיות על המקום מהר הזיתים, הר הצופים ארמון הנציב ועוד. אם אפשר להנהיג תפילות ברוב עם ליד שערי ההר, בכל פעם משער אחר בעיתים קבועים, ראש חודש, חנוכה בין המצרים ועוד.  כמו כן יש להסביר שבניית המסגדים בהר היא אך ורק בגלל קדושתו ליהודים, כמו גם בניית המסגד במערת המכפלה ואין בה שום טענת חזקה וזכות, להיפך.

אם בת הזוג חילונית צריך קודם כל שתהיה הסכמה מלאה על העתיד בבית הנבנה. וכאן יש צורך בשמירת הכשרות ובהפרדת כלים בין בשר לחלב כי איך תוכל לאכול בבית אם הכלים לא כשרים. שמירת טהרה וצניעות כי בלי זה אין שום היתר לאיש לגעת באשתו, ואז כל האהבה והחיבה נפגעים ואיך אפשר לבנות בית טוב בלי אהבה.

וכן שמירת השבת כדי שתהיה לבית צורה יהודית, ועל הכל חינוך הילדים במוסדות שהתורה נשמרת ונלמדת במלוא המובן. ומה שנוגע לחתונה אפשר לחלק את האולם חלק למשפחות הדתיות, וחלק לאחרים. ובקשר לריקודים תדאג לחלק את הערב חלק לציבור הדתי שבו הריקודים יהיו נפרדים.

ובחלק השני ילכו הדתיים וישארו האחרים ויעשו כרצונם, וכמובן שלא אתה ולא רעייתך תשתתפו בריקודים מעורבים. צריך הרבה תפילה שתצליחו לבנות בית טוב ויישמר השלום בינכם.

ראוי שתחילת הלימוד יהיה בדרך של "ליגרס איניש והדר ליסבר", כלומר השגת המושגים וידיעת התורה שבכתב ושבעל-פה ורק אח"כ להכיר את הסברות. הדברים מותאמים לדברי חז"ל שקבעו חמש שנים למשנה לפני לימוד הגמרא. יש לחתור לקראת מדרגת 'ליסבר' ו'לאוקמי גירסא', כלומר הבנת הסברות ואח"כ היכולת להשוותם שיטה מול שיטה, ידיעת האבחנות בין שיטה לשיטה בהבדלים העקרונים אך גם בהבדלים הקטנים. אח"כ צריך להכיר גם את יכולת הבנת הסברות שעומדות מאחרי השיטות, אותם הסברות המבוארות בגדולי האחרונים. רק בשלב המתקדם יש לעסוק בהשוואת שיטות הלימוד עם הפוסקים עד לידיעת מסקנות השו"ע ומפרשיו. בישיבות הגבוהות הציוניות ראוי לקבוע את הסדרים על פי אותם עקרונות אמנם תוך כדי בדיקת היכולות האישיות של התלמידים. ישנם שהגיעו מישיבות תיכוניות שרמת הידע לא היתה מקיפה מספיק וגם יכולת הלימוד עדיין חלשה, אמנם ברוך ד' ישנם ישיבות תיכוניות בעלות רמה גבוהה, ובודאי נכון הדבר ביחס לישיבות הקטנות שהלומדים שם זכו להשגים רבים. לכן ראוי שאדם יספיק ללמוד כמה מסכתות רובם ככולם עם ביאורי התוס', ואם אפשר לפחות גם הרא"ש לפני שיתקדם לצעד הבא. מסכתות אלו צריכות להיות מסדרי מועד (כמובן שבת), נשים (כתובות וקידושין או גיטין) ונזיקין (אחת מהבבות). וכן ראוי שילמד בבקיאות (בלי תוס') את רוב הסדרים מועד, נשים ונזיקין עם חזרות, כל זה במשך שלוש עד חמש שנים כפי כשרונו של הלומד. אח"כ ראוי ללמוד טור ובית יוסף עם השולחן ערוך במשך חצי יום, שבשאר השעות ימשיך ללמוד בעיון ובגירסה מסכתות נוספות. כמובן שכבר בשנה הראשונה ראוי להקדיש ללמוד הלכה לפחות שעה אחת ביום בספרים כמו משנה ברורה, בן איש חי וספרי הקיצורים כמו חיי אדם וילקוט יוסף. כל זה על מנת שלא להיכשל באיסורים, ובעזרת ד' יעלה ויצליח.

חז"ל אומרים שכדאי ללמוד תורה ואחר כך לשאת אישה, כי הנישואין לוקחים הרבה זמן ואז קשה ללמוד ולהספיק הרבה. על כן תקבע לך מטרות של לימוד תורה כמו לעבור על כל התורה עם פירוש רש"י, להתחיל ללמוד את רמב"ם על הסדר לרשום את השאלות שעולות לך ואח"כ לשאול רב. ואז שתגיע לנישואין כמו תלמיד חכם וכל חיי הנישואין וגידול הילדים יהיו בקדושה ובחכמה. ואם חלילה קורה לך ראיית קרי תשתדל לטבול במקווה ולקרוא תיקון הכללי. ואם תזכה ללמוד הרבה לא תרגיש כבעל מום ליד אחרים, להיפך תרגיש שאתה גדול בתורה והם ירגישו קטנים לידך. ובעזרת ה' בזכות התורה תזכה לנישואים טובים בקרוב. כמובן אין צורך להזכיר שאל תוותר עם שום תפילה בציבור וגם זה יועיל לך לברכה שאלה

רוב המצוות אינן לצורך העולם הזה אם כי שמירת המצוות בכלל מזכה את האדם להגנה מצרות. כך נאמר בפרשת משפטים ועבדתם את ד׳, וברך את לחמך, והסירותי מחלה מקרבך. יתכן ויש מצוות מסויימות שיש בהן הגנה מכל מיני פגעים כמו כלאיים, שעטנז, בשר בחלב ועוד. אך עיקרן של מצוות אלו איננו לצורך עולם הזה.

נראה שמדובר ברשעה גדולה כפי שכתוב רשעה עמוקה וגדולה שנראה שהיא מאיימת על עצם קיומנו הרוחני או הגשמי, ויש צורך בשנאה זו כדי לשמור על חיינו שהם קודמים לחיי אחרים. אבל מאוחר יותר כשאנו זוכים להיות גדולים בקדושה ואנו בטוחים שד' יגן עלינו וכל הרשעה אין בה סיכון עבורנו- אנו יכולים לרחם על הרשעים שמזיקים לעצמם. ואם תהיה השנאה לרשעה בתחילה בלי שנאת הרשעים סימן הוא שאיננו חשים בסכנה לעצמנו וכנראה נראה לנו שהרשעה אינה מסוכנת וזה בעצמו מסוכן לנו. שאלה:

תשובה: זה לא מכובד לאדמו"ר חשוב שהוא ישמש כמבריח עכברים. אפשר להבריחם דרך מלכודות ואת התמונה לשים במקום מכובד.