היה שותף

תפילה

נושא שו"ת: תפילה

שאלה:

שלום וברכה לכבוד הרב שליט"א

רצינו להתייעץ עם הרב בנוגע לשאלה המטרידה את מנוחתנו,
בנוגע לפסוקי התפילות והתחנונים הנהוגים לומר בימי שני וחמישי יחד עם תפילות ה'ויעבור',
הרגשתנו היא, שהתקנה לאמר את התפילות האלו הייתה שייכת ביותר בזמן הגלות, בתקופתנו להגיד מילים כמו- 'שוטטנו בארבע פינות תרופה לא מצאנו' 'תמהנו מרעות תשש כוחנו מצרות', כל תפילת 'והוא רחום' שכולה בקשת ישועה מתוך צרה גדולה,'שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך' 'והסר ממנו מכת המות' ועוד ועוד,
כל זה קשה לנו מאוד, ולעניות דעתנו למרות שאיננו בגאולה השלמה, מילים אלו לא הולמים את מצב תקופתנו, ולא מתאימים לתפילה שהיינו צריכים להתפלל.
במקום להודות לה' על רחמיו וחסדיו בתקופה הגדולה שלנו, ובמקום לעסוק בהקמת שכינתא מעפרה ,עיסוקנו הוא בתפילה- 'ה' ככל צדקותיך ישוב נא אפך וחמתך מעירך ירושלים הר קדשך.. ירושלים ועמך לחרפה לכל סביבותינו?!'
איך שכל ישר ולב מלא הכרת טובה יכול לעסוק בחושך, במקום באור? האם זה מועיל יותר? האם זה רצון ה' מאיתנו, שנספר לו על כל מה שהוא מעולל לנו, וכביכול נתכחש לכל מה שהוא עושה לנו? האם אין רצון ה' שנבנה במקום לבכות? וכדברי ר' יהודה הלוי בכוזרי, שלא נהיה ח"ו כאותם המצפצפים כציפצוף הזרזיר אך לא עולים לארץ.
אם כן שאלתנו,
א- האם נוכל להשמיט קטעים מסוימים או להחליפם בפסוקים אחרים?
ב-כמו כן לחילופין, חשבנו אולי במקום תפילות אלו, נוכל ללמוד בחבורה הלכות בית הבחירה, קרבנות, משיח וכו', בימי שני וחמישי מספר דקות לפני קריאת התורה. בתור תשובת המשקל.

נשמח לשמוע את דעת הרב שידרכינו בדרך ישרה
בברכת 'אורך ימים ושנות חיים' וכל טוב
קהילת 'כרמי אור'.

תשובת הרב דוד חי הכהן שליט"א

בס"ד ח"י באייר זמן קוממיותנו ושיבתנו לציון ה'תשפ"ג

לבני קהילת כרמי אור ד' ישמרכם.
א. קראתי את שאלתכם ואני מבין לרגשותיכם. גם לי נראה שעלינו להוסיף פרקי הודאה בסוף התפילה על מצבנו הלאומי המשופר כל כך לעומת הימים שעברו עלינו. כדאי לחשוב על מזמור של הודאה כמו פרק ק"ה בתהלים או פרק פ"ז המדבר בשבחה של ארץ ישראל.
ב. ביחס לתמיהות שכתבתם יש לומר את הדברים הבאים: הנוסח שוטטנו בארבע פינות תרופה לא מצאנו, או תמהנו מרעות תשש כוחנו מצרות, נוסח שנאמר בלשון עבר וזו היתה אמת לאמיתה ואולי אפילו מילים אלו לא מבטאות את גודל צרותיהם של ישראל בגירושים, בפוגרומים, בעלילות הדם הנוראות, בגזרות האינקויזיציה, ת"ח ות"ת ולאחרונה השואה הנוראה.
ברור שיסורים אלו פגעו בנו לא רק אז אלא גרמו לחולשות רוחניות קשות מאוד שמחלקן אנו עדיין סובלים יום יום בארצנו. ישנם כאלה שמתוך יאוש דימו שאם יהיו ככל הגויים יהיה קץ לצרותינו, והם אינם יודעים כי ההלכה היא עשו שונא ליעקב. וכשם שבשואה לא נמלטו גם יהודים שטשטשו את יהדותם מכל מעשי הנבלה של הנאצים ימח שמם, ועדיין שטן הספקות והייאוש מקנן בארצנו. ורבים המתאמצים לעשות את מדינת ישראל ככל הגויים. וצרה רוחנית מסוכנת לא פחות מצרה גופנית. כל זה, מבלי להזכיר שעדיין ישנן מדינות כמו איראן המאיימות בהשמדה של מדינתנו ד' ישמרה, ובתוכנו תנועות טרור שעושות כל מאמץ להחריב את מדינת ישראל ולשפוך דמי נקיים בהם ילדים וזקנים בלי לעצור גם מעשים נוראיים ביותר.
עוד כדאי לזכור, שהמקום הקדוש ביותר בעולם בשבילנו- הר הבית, נתון (אולי גם קצת באשמתנו) בידי נוכרים שמשתמשים בו להסית לרצח יהודים וכמרכז להשמצת שמנו בעולם. האם איננו צריכים להתפלל שנזכה לראות בטיהור מקום מקדשנו,  וביכלתם של ישראל להגיע לשם להתפלל בקדושה ובטהרה במקום לשמוע את צרחות המואזינים? האם אין הדבר עושה את ירושלים לחרפה חלילה? האם ידוע לכם שבהר הבית על פי הדין אסור היה לתת לגויים כניסה מעבר לחומת החיל, ושם הם קוברים מתים כמו עבדאללה מלך ירדן ופייסל חוסיני שם רשעים ירקב, במקום שיש איסור גדול על כל רגע של טומאה שם.
ג. כדאי לזכור שגם חולה שהיה בסכנה גדולה- מחוסר הכרה וחזר להכרתו והוא מתפקד בתנועות רבות בבריאות יחסית אבל עדיין איננו מסוגל לתפקד כבחור וכחייל מלא גבורה ראוי- להתפלל עליו שישוב לאיתנו. ואפשר להזכיר את מחלתו שעדיין לא עזבה אותו לגמרי, ואין בזה שום סתירה להודאה על כך שניצל ממוות לחיים. עם זה, כל זמן שלא שב לבריאותו האיתנה קשה לדבר על כך שנגאל. יש להזכיר על כך את דברי הרמב"ן בהקדמה לפירושו על ספר שמות. הרמב"ן שאל מדוע לא הסתיים ספר הגאולה אחרי קריעת ים סוף שאז יצאנו לחלוטין מתחת יד מצרים. וענה הרמב"ן שכל זמן שלא שבו ישראל למעלת אבותם שהיתה שכינה שרויה באוהלם לא נסתיימה הגאולה. על כן נסתיים ספר שמות רק אחרי הקמת המשכן- חזרת השכינה לשרות בישראל.
ד. אני מסכים ומעודד מאוד להזכיר את כל האורות הגדולים שזכינו ואנו זוכים לראותם עולים ומשגשגים מיום ליום. עם זה, צריך להמשיך בבנין הארץ, עידוד העליה ועידוד הנאמנות לערכינו כמו שמירה על תאריך עברי, שימוש במילה שלו' במקום ביי, בסדר במקום או קיי, ולהזכיר שם שמים במכתבינו ובכרזותינו ולא להתבייש בתורתנו ובאמונתנו.
ה. לשאלתכם בצד המעשי. לא נראה לי להשמיט חלקים מהסליחות, ועם זה אפשר להקל שלא לאמרם בכל שעת שמחה כמו בר מצוה (בין אם זה יום הולדתו הי"ג ובין אם זה היום הראשון שהוא מניח תפילין או עולה לתורה ואפילו אם זה בתאריכים שונים), חתן (לא רק בתוך שבעת הימים אלא גם בערב החתונה), בנין בית כנסת חדש, הכנסת ספר תורה, רב חדש שמתמנה ועוד, וכן בימים שנעשים ניסים לישראל לדוגמא: כאשר ממשלת אמריקה החליטה על הכרה בירושלים כבירת ישראל- עשינו בישיבתנו יום שמחה על כך שהגויים הכירו בקדושת ישראל ובזיקתם לארץ בכלל ולירושלים במיוחד. כמו כן, כאשר הזמן דחוק אפשר לקצר ולומר רק פעם אחת שלוש עשרה מידות בלי אנשי אמונה ובלי תמהנו מרעות. אבל לא לדלג על 'והוא רחום' שעליו כתב השו"ע שיש איסור גמור לדלג עליו. ובודאי שמומלץ ללמוד הלכות בית  הבחירה, הלכות מלכים, הלכות קרבנות ועוד.
תזכו ונזכה ביחד לראות בישועת ד' את עמו ונחלתו, ובחיזוק אור תורתנו בכל קהילות ישראל אמן כן יהי רצון.
נ.ב. התפלאתי שבמכתבכם שנוגע לשאלה הלכתית לא נזכר תאריך עברי, ואם זוהי פליטת קולמוס של המחשב עלינו להבליט את היקר לנו. לדוג': ניסן זמן גאולתנו, אייר זמן קוממיותנו ושיבתנו לעיר ציון ועוד.
חזקו ואמצו וביחד יראו עיננו וישמח לבנו.

שאלה:

בכוונה באמירת "זכרנו לחיים" שבתחילת העמידה ראיתי מחלוקת גדולה בין הראשונים למה הכוונה רבינו בחיי בפרשת האזינו (פרק ל"ב פ' נ"ב) כתב וז"ל: "ומה שאנו אומרים בר"ה וביום הכיפורים 'זכרנו לחיים כתבנו בספר חיים הכוונה על חיי הגוף בעולם הזה אשר בו האדם זוכה לחיי נפש שקראם דוד 'ארצות החיים המזומנים לכל ישראל וכו'. אך ראיתי בשערי אורה לרבינו יוסף ג'יקטיליה בשער ח' שכתב וז"ל: "אבל זכרנו לחיים וכתבנו לחיים שאנו אומרים בר"ה ויוה"כ, אינו כי אם שנהיה מנויים עם כתות הצדיקים הראויים לחיי העולם הבא בין שנחיה כל אותה שנה בין שנמות…ושמור עיקר זה מאד ואל תסתכל בפירוש אחר שכנגדו בענין זה. עכ"ל. אולם ראיתי לרבינו יוסף חיים בעל הבן איש חי (נצבים ש"א א' כ"ב) שכתב "כשאומר זכרנו לחיים" יכוון להמשיך חיים לנשמה וכשאומר "כתבנו בספר חיים" יכון להמשיך חיים לגוף". יורנו הרב דרכינו ושכמ"ה.

תשובת הרב דוד חי הכהן שליט"א

דברי הבן איש חי מקורם בדברי רבנו חיים ויטאל בשער הכוונות הוא עומד על ההבדל בין זכירה שמשמעותה רוחנית וכתיבה שהיא מכוונת לכתיבה חומרית כשם שהכתיבה נעשית מדיו וכתב לכן הכוונה כי נזכר לחיים נהיה כלולים בין הצדיקים שהם הכלולים בחיים האמתיים כדברי חז"ל שצדיקים נקראים חיים גם במיתתם ברכות ( פרק ג') והם השייכים למושג החיים על פי הגמ' בר"ה ( ט"ז ע"ב) שמבארת את הפסוק ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו שהמילים חיים רומזים לצדיקים וכן כתב הרמח"ל במאמר החכמה בענין של ספר החיים הוא להתכלל עם הצדיקים ומתוך קביעה זו עם הצדיקים נקראים גם עניני הגוף בעולם הזה כי יש צדיקים הצריכים ייסורים בעולם הזה בגלל צדקתם וייתכן שגם ימותו חלילה מחיי העולם הזה בזכות הכללתם הנצחית עם הצדיקים. ובזה מותאמים הדברים עם דברי רבנו יוסף ג'יקטיליא בשערי אורה אמנם התוספת "כותבנו בספר חיים" באה לבקש גם על חיי העולם הזה שלא תגרום סיבת הזכירה לחיים את המיתה חלילה בעולם הזה (כפי שהבין הרמח"ל שם) אלא תהיה הכתיבה גם בחיי העולם הזה לחיים ולא למות, לברכה ולא לקללה. ולפי זה מתאים הפירוש גם לדברי רבנו בחיי שתכלית הבקשה השלמות כוללת גם את תיקון חיי העולם הזה.

שאלה:

אנחנו קבוצה של תושבים בעיירת פיתוח שמתפללים נוסח אשכנז, האם עלינו להקים מניין נוסף נוכח העובדה שיש באזורנו רק מניינים בנוסח עדות המזרח?

תשובת הרב דוד חי הכהן שליט"א

אם אתם מונים ציבור (לפחות עשר משפחות) ויש לכם הנהגה תורנית של אחד מכם הראוי לכך – כדאי להקים מניין עצמאי תוך כדי שמירת הכבוד והיחס הראוי למניינים האחרים.

אך אם אינכם מונים ציבור בפני עצמו לא ראוי להקים מניין עצמאי בדוחק, הן מסיבה הלכתית שעליכם להיגרר אחרי הרוב והן חינוכית שלא להזיק לילדכם שלא יבינו מה טעם החלוקה ויכולים להגיע או לגאוה או למחלוקת והריווח יצא בהפסד.

ואם אתם רוצים לשמר את מנהגיכם עד שיהיה ציבור אפשר לסדר פגישות בשבתות וחגים בהם תחזקו את המנהגים ואת הנעימות ובהם אפשר גם ללמד את התפילות הנהוגות בעדתכם כדי שלא ישכחו. והשלו' והאמת אהבו.

שאלה:

אדם שמשתתף בשיעור 'דף יומי' אחרי התפילה ואיחר יש ב' אפשרויות: א. להתפלל במניין השני ולוותר על הלימוד. ב. ללמוד עם כולם ואח"כ להתפלל ביחיד. מה עדיף?

תשובת הרב דוד חי הכהן שליט"א

לענ"ד נראה שהתפילה בציבור קודמת כיוון שהיא כוללת את כל כלל ישראל הלומדים ושאינם לומדים, וכל דבר שהוא כולל קודם למעלה פרטית מיוחדת. עיקר הזהירות באותם תחומים שיכולים לגרום מכשולים שקשה לחזור ולתקנם. הכוונה לשמירת כשרות כדי שלא להטריף את הכלים ולא לפגוע בקדושת הגוף. שמירת השבת שהיא אות בין ה' לבין ישראל והיא הלב של התורה כולה. וכמובן בחיי המשפחה שמירת טהרה וצניעות הן מדאגה לדור הבא שיזכה לבוא לעולם בטהרה ברגל ימין והן מסיבת שמירת קדושת גופכם כמו בשמירת אוכל כשר. במצוות עשה כדאי לשמור על תפילה בשבת בציבור וכן על שמיעת שיעורי תורה, הן לאיש והן לאשה שכאן נמצא הגרעין לעלות ממדרגה למדרגה כל החיים.

שאלה:

שלום וברכה לכבוד הרב, האם מותר לשוחח בפלאפון בבית כנסת/בית מדרש (לא בשעת התפילה/שיעור תורה)?

תשובת הרב דוד חי הכהן שליט"א

בית כנסת ובית מדרש הם קדושים ואין לדבר שם דברי חול. והשיחה בפלאפון גרועה עוד יותר כי יש בה גם קלות ראש וזלזול בקדושה.

שאלה:

שלום למו"ר ולצוות האתר. האם בימינו מברכים ברכות ברקים ורעמים ושאר ברכות הראיה בשם ומלכות גם למי שנוהג ללכת לדעת הבא"ח או שעדיף לברך בלי שם ומלכות ? גשמי ברכה ורוויה על כל פני האדמה

תשובת הרב דוד חי הכהן שליט"א

בשאר ברכות הראיה אין מניעה. לענ"ד נראה שהתפילה בציבור קודמת כיוון שהיא כוללת את כל כלל ישראל הלומדים ושאינם לומדים, וכל דבר שהוא כולל קודם למעלה פרטית מיוחדת.

שאלה:

האם ניתן ליצאת ידי חובת סעודה שניה אפילו לאחר שהתפלל תפילת מנחה גדולה? תודה

תשובת הרב דוד חי הכהן שליט"א

אפשר לצאת גם אם התפלל מנחה שהרי הסעודות אינן תלויות מעצם הדין בתפילות. כמו מי שמאיזו סיבה לא אכל בליל שבת יכול להשלים את הסעודות ביום. אבל, יותר שלם להסמיך כל סעודה לתפילה המתאימה לה, וכך נראה מדברי המקובלים.

שאלה:

אני נוהג לומר את ה"לשם יחוד" הארוך של ספירת העומר ע"פ הלשון חכמים. אך כשאני מתפלל עם הצבור אין לי מספיק זמן לומר את כולו שהציבור כבר מתחיל עם הברכה, האם זוהי "פרישה מהציבור" ודי שאומר את הנוסח הקצר עם כולם או להמשיך במנהגי?

תשובת הרב דוד חי הכהן שליט"א

עדיף לברך עם הציבור כמאמר חז"ל כי גדול כח רבים העושים את המצוה מכח היחיד. אבל אין בזה איסור פרישה מן הציבור רק מעלה חשובה לברך על מצוה ברוב עם הדרת מלך. ראשית להעריך את בעלה על הדרך הקשה שהצליח לעבור ולהראות לו את הערכתכם. שנית, יש לכוונו לקשר עם רב בעל ניסיון בתחום זה שיוכל ללוותו לאורך דרכם החדשה כזוג שמצד אחד בנים להורים דתיים ומצד שני בנים להורים רחוקים.

שאלה:

כשעברתי על התפילות ראיתי הבדל בין תפילות העמידה [שחרית מנחה ערבית]של ר"ה לבין תפילת העמידה של מוסף, שבתפילות מזכירים בתחילת העמידה "מי כמוך אב הרחמן" ואילו בתפלת מוסף "מי כמוך אב הרחמים" מהי הסיבה לשינוי בין התפילות?

תשובת הרב דוד חי הכהן שליט"א

נראה לומר כי ההבדל בין אב הרחמים לאב הרחמן יתבאר כך: "רחמן" הוא תואר שמזכיר כי הקב"ה רחמן, אמנם "אב הרחמים" הוא שם עצם של כל הרחמים האפשריים בעולם וגדולת ד' היא מעל מכל הרחמים שפע אין סוף של חסד וברכה שכל הרחמים הם רק בבחינת רחמים ממנו ויכולת להזכיר שבח זה הוא רק בתפילת מוסף שבה זכינו להמליך את ד' בעשרה מלכויות ואז ראוי להזכירו בגדולת מלכותו שהיא למעלה לכל שכל והשגה ורק ידענו כי כל טוב בעולם הוא ממנו. ואם חל ר"ה בשבת מזכירים תואר זה של "אב הרחמים" גם במנחה וכן בשבת תשובה כיוןן ששעת מנחה בשבת היא שעת התגלות הרצון הגדול הנקרא "רעווא דרעווין" שהוא למעלה מכל תואר וביטוי, והוא ראוי לכינויאב הרחמים שהוא גבורה בהרבה מהכינוי אב הרחמן.

שאלה:

אם יכול לבאר לנו רבנו קצת את העומק הרוחני שיש בקולות השונים היוצאים מהשופר שאנו תוקעים בו ביום ר"ה, ומהי העבודה הנכונה בזמן תקיעת השופר.

תשובת הרב דוד חי הכהן שליט"א

מדברי חז"ל שלימדונו כי כל קול תרועה יש לכוללה בין פשוטה לפניה לפשוטה אחריה (תקיעה) אנו לומדים שהתרועה רומזת למדת הדין שלשם הגנה מתקיפותה הגדולה אנו מקיפים אותה במידת החסד כי התרועה רומזת למלחמה כנאמר ביריחו "ויריעו העם תרועה גדולה ותיפול החומה תחתיה" ונאמר על מפלת גוג ומגוג " תרועם בשבט ברזל ככלי יוצר תנפצם "( תהילים ב') לעומתה התקיעה מכוונת על הריכוז והכינוס הן של חכמי ישראל והן של בית ישראל כולם  כנאמר בפרשת בהעלותך "ואם באחת יתקע ונועדו אליך הנשיאים… ותקעו בהם ונועדו אליך כל העדה פתח אוהל מועד" ידוע כי ר"ה הוא יום המשפט שבו "מלך יושב על כסא דין מזרה בעיניו כל רע" (משלי כ',ח') אך הוא גם יום של חסד ויצירה שבו נוצר אדם הראשון, הוא וחוה בו נפקדו שרה רחל וחנה, פקידה זו כולה חסד כדברי הכתוב על הבריאה כולה "עולם חסד יבנה" ומאמר חז"ל תורה תחילתה גמ"ח וביום זה ישנו חסד מיוחד על ישראל הן בהופעת החסד עליהם מבחינת עולם הזה בבחינת האומה בחייה וזה רמוז בענין פקידת שרה ללדת את יצחק, והן עניני בפקידת כלל האומה בחיי העולם הזה זו פקידתה של רחל שנקראת בפי חז"ל עלמא דאתגליא כלומר בנינם של ישראל בחיי העולם הזה כמות שהם והן בהופעת מלכותם שהיא מציגה את מלכות ד' בארץ וזהוא ענין פקידת חנה. שנאמר ויתן עוז למלכו, שזהוא תפקידו של שמואל להקים מלכות ישראל. על כן כל הספר העוסק במלוכת ישראל הן הזמנית והן המתוקנת שהיא פתחה של המלכות בעבר וממנה תצא מלכות העתיד-מלכות בית דוד לכן הספר נקרא על שמו של שמואל. כל זה שייך לתרועה הרומזת למלכות ולמלחמה כי ידוע שמלכות ישראל מתגלת ע"י מלחמה כמו שכתב הרמב"ם הלכות מלכים ומלחמותיהם, כנאמר בעמוס " וְהִצַּתִּי אֵשׁ בְּחוֹמַת רַבָּה וְאָכְלָה אַרְמְנוֹתֶיהָ בִּתְרוּעָה בְּיוֹם מִלחמה, ועל מלכות מואב נאמר "ומת בשאון מואב בקול שופר (עמוס א' ב').

לפי זה יוצא שהתרועה יש בה בחינה של פחד והיא המכוונת כנגד יצחק שעבודתו את ה' היתה כולה ביראה כנאמר על יעקב וישבע בפחד אביו יצחק, וזהוא מכוון לגאולה העתידה שכשמדברים עליה בעקבתא דמשיחא נזכרים מוראות הדין שממנו חששו האמוראים. התקיעה נבחנת בשתי בחינות פשוטה לפניה מובנת על השורש אברהם אבינו ע"ה צור ממנו חוצבנו ובכח חסד הגדול הוא עוצר את מידת הפחד מלאיים להתפשט יתר על המידה וזהו הרמז שאברהם עוקד את יצחק.

התקיעה האחרונה שגם בה יש חסד ורחמים שאוחזת את יצחק מהצד השני והיא  מכוונת על יעקב אבינו שהוא המכנס את שבטי ישראל "האספו ואגידה לכם" בכוחו של יעקב הופכת מידת הדין לברכה גדולה כפי שראינו שקיבל יצחק מיעקב את ברכתו  גם מטל השמים וגם משמני הארץ והוא המעביר את ברכת אברהם דרך יצחק להמון בית ישראל נאמר בדברי יצחק "ויתן לך את ברכת אברהם לך ולזרעך אחריך לרשתך את ארץ …" אמר ירושה ממשית בארץ והתרועה ישנם ב' בחינות א, קשה ואחת רפה הקשה היא התרועה הנרמזת בפחד יצחק והרפה והרכה היא הרמוזה בשברים שרומזים על מלכות דוד שגם בה יש  מלחמות אך מתוך התקשרותה על חסדי ד' היא מביאה ניצחונות כפתיחות פרקי התהילים "למנצח מזמור לדוד" ומלכות בית דוד היא הכוללת את כל השורשים של אברהם יצחק ויעקב בגזע אחד אדיר וחזק אילן פורח אשר בצילו יחסו כל עמי העולם, כפי הנראה מבקשת מואב ממלכי ישראל (ישעיה טז) הביאי עצה… שיתי כליל צילך סתרי נדחים… כי אפס המץ כלה שוד והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת באוהל דוד שופט ודורש משפט ומהיר צדק". על כן יש ג' בחינות בתקיעות בחינת א' הכוללת ומתקנת מראש ועד סוף את כל כללות ישראל עד מלכות המשיח שייגלה במהרה בימינו והיא התשר"ת שבתוכה תקיעה לפניה ותקיעה אחריה ושברים ותרועה בתוכה .. התש"ת מתקנת את בחינת המלכות ללא ירידה עד עומק התיקון של הפרטים כפי שנרמז בתשר"ת כי בגאולה העתידה השלמה יהיו גם הפרטים יונקים את קדושתה מקדושת דוד המלך כאמור בזכריה " והיה הנכשל בהם כדוד  ובית דוד כאלוקים כמלאך ד' ( פרק י"ב) .

על פי זה התש"ת רומז לענין המלכות בטרם נשלמו היחידים, והתר"ת רומז להשתלמות היחידים אחרי הופעת אורה של מלכות ישראל, מאה הקולות שאנו שומעים ביום זה בין התקיעות דמיושב והמוסף מכוונים למאה ברכות שתיקן דוד המלך בשעתו ועל ידם עצר את המגפה שלא תפגע ביחידי בית ישראל ואנו מכוונים למאה קולות על התחייה השלמה של האומה כולה ועל חיי כל יחיד ממנה שישתלם בתוכה ולא יפול צרור לארץ ולא ידח ממנו נדח ויגדל שם ד' מעל ישראל מרכבת הכללות והקדושה בעולמות כולם אכי"ר.

שאלה:

שלום הרב, מבקש לדעת פרטי הטעם שהספרדים אומרים ברכנו והאשכנזים ברך עלינו, מה הסיבה לשינוי הלשון?

תשובת הרב דוד חי הכהן שליט"א

נוסח הספרדים קשור עם מה שסידרו המקובלים, אבל אין בזה הבדל עקרוני. ההבדל במשמעות הוא שברכנו מכוון שהברכה תהיה עלינו ולכן גם תתברך השנה. ובברך עלינו עיקר הברכה מכוון לשנה שהיא תתברך וממילא זה יהיה גם לטובתנו.

דילוג לתוכן