היה שותף

לחנות הספרים

בית
מדרש

שו"ת הרב

היה שותף

שו"ת

ארכיונים: שו"ת

שאלה:

בסוף קיצוש"ע של הרב אליהו מובא לוח עולמי לרבי ניסים כדורי.
האם ניתן להשתמש בו כיום?
האם וכיצד מותר להשתמש בתאריך לועזי?

תשובת הרב דוד חי הכהן שליט"א

א. ניתן להשתמש בו כי הרב ניסים כדורי זצ"ל היה ידוע כמומחה גדול בחישוב הזמנים ועל כן הלוח שלו נחשב למדוייק ביותר.
ב. אם כוונתך לזה שהרב כותב את הזריחה והשקיעה לפי הלוח הנוצרי – הסיבה היא כי הזריחה והשקיעה וכל זמני היום תלויים בשמש. והלוח הנוצרי מסודר לפי השמש בלבד, בעוד ימי החודש העברי הם על פי הלבנה ולכן לא שייך לחשב על פיהם שעות זריחה ושקיעה שהם תלויים בשמש ולא בירח.
ג. באופן רגיל בכתיבת שטרות ומכתבים יש להשתמש בתאריך העברי בלבד, ביון שהשנה היא לפי בריאת העולם ועל כן בציון השנה אנו מודיעים על אמונתנו בבריאת העולם ע"י השי"ת. הלוח הנוצרי מחושב לפי הולדת הנוצרים שהם מתפללים אליו ובשבילנו זא עבודה זרה. על כן שימוש בשנה הנוצרית הוא מתן כבוד לע"ז. רק אם כותבים למי שלא מכיר את התאריך העברי אפשר אחרי כתיבת התאריך להוסיף את השנה הנוצרית בשתי הספרות האחרונות שהם 23 וכך לא מנינו להולדתו של אותו האיש.

שאלה:

שלום לכבוד הרב!

אילו קריטריונים הרב חושב שמהווים בשלות להקמת בית?
מה הדברים שאני צריך לפתח בעצמי לפני שאני ניגש לשידוכים?
באיזה שלב הרב ממליץ להתחתן?

 

תשובת הרב דוד חי הכהן שליט"א

שלו' וברכה!
כמענה לשאלותיך:
אילו קריטריונים הרב חושב שמהווים בשלות להקמת בית?
מה הדברים שאני צריך לפתח בעצמי לפני שאני ניגש לשידוכים?
א. אדם שיודע לשתף פעולה עם אחים וחברים ויודע להקשיב להם ולעזור להם.
ב. מי שיודע לכבוש את עצמו בשעת הצורך כדי לעשות מעשים חשובים בלי להתפנק.
ג. מי שיכול לתכנן את מעשיו לפי לוח זמנים ולשמור על המשימות ועל הזמן.
ד. לשמור על מצוות הזמנים כמו תפילה קבועה בציבור ולא להיות היום כאן ומחר שם.
ה. להיות עדים ביחס לאישה ולהתנהג ברחמים ולא בקשיחות.
ו. להיות מוכן לעבוד כמו לפרנס משפחה בשעת הצורך.
באיזה שלב הרב ממליץ להתחתן?
לא פחות מגיל 18 אך בתנאי שהוא מסוגל לעמוד במה שנזכר.
בברכת חודש טוב

שאלה:

שלום וברכה לכבוד הרב שליט"א

רצינו להתייעץ עם הרב בנוגע לשאלה המטרידה את מנוחתנו,
בנוגע לפסוקי התפילות והתחנונים הנהוגים לומר בימי שני וחמישי יחד עם תפילות ה'ויעבור',
הרגשתנו היא, שהתקנה לאמר את התפילות האלו הייתה שייכת ביותר בזמן הגלות, בתקופתנו להגיד מילים כמו- 'שוטטנו בארבע פינות תרופה לא מצאנו' 'תמהנו מרעות תשש כוחנו מצרות', כל תפילת 'והוא רחום' שכולה בקשת ישועה מתוך צרה גדולה,'שוב מחרון אפך והנחם על הרעה לעמך' 'והסר ממנו מכת המות' ועוד ועוד,
כל זה קשה לנו מאוד, ולעניות דעתנו למרות שאיננו בגאולה השלמה, מילים אלו לא הולמים את מצב תקופתנו, ולא מתאימים לתפילה שהיינו צריכים להתפלל.
במקום להודות לה' על רחמיו וחסדיו בתקופה הגדולה שלנו, ובמקום לעסוק בהקמת שכינתא מעפרה ,עיסוקנו הוא בתפילה- 'ה' ככל צדקותיך ישוב נא אפך וחמתך מעירך ירושלים הר קדשך.. ירושלים ועמך לחרפה לכל סביבותינו?!'
איך שכל ישר ולב מלא הכרת טובה יכול לעסוק בחושך, במקום באור? האם זה מועיל יותר? האם זה רצון ה' מאיתנו, שנספר לו על כל מה שהוא מעולל לנו, וכביכול נתכחש לכל מה שהוא עושה לנו? האם אין רצון ה' שנבנה במקום לבכות? וכדברי ר' יהודה הלוי בכוזרי, שלא נהיה ח"ו כאותם המצפצפים כציפצוף הזרזיר אך לא עולים לארץ.
אם כן שאלתנו,
א- האם נוכל להשמיט קטעים מסוימים או להחליפם בפסוקים אחרים?
ב-כמו כן לחילופין, חשבנו אולי במקום תפילות אלו, נוכל ללמוד בחבורה הלכות בית הבחירה, קרבנות, משיח וכו', בימי שני וחמישי מספר דקות לפני קריאת התורה. בתור תשובת המשקל.

נשמח לשמוע את דעת הרב שידרכינו בדרך ישרה
בברכת 'אורך ימים ושנות חיים' וכל טוב
קהילת 'כרמי אור'.

תשובת הרב דוד חי הכהן שליט"א

בס"ד ח"י באייר זמן קוממיותנו ושיבתנו לציון ה'תשפ"ג

לבני קהילת כרמי אור ד' ישמרכם.
א. קראתי את שאלתכם ואני מבין לרגשותיכם. גם לי נראה שעלינו להוסיף פרקי הודאה בסוף התפילה על מצבנו הלאומי המשופר כל כך לעומת הימים שעברו עלינו. כדאי לחשוב על מזמור של הודאה כמו פרק ק"ה בתהלים או פרק פ"ז המדבר בשבחה של ארץ ישראל.
ב. ביחס לתמיהות שכתבתם יש לומר את הדברים הבאים: הנוסח שוטטנו בארבע פינות תרופה לא מצאנו, או תמהנו מרעות תשש כוחנו מצרות, נוסח שנאמר בלשון עבר וזו היתה אמת לאמיתה ואולי אפילו מילים אלו לא מבטאות את גודל צרותיהם של ישראל בגירושים, בפוגרומים, בעלילות הדם הנוראות, בגזרות האינקויזיציה, ת"ח ות"ת ולאחרונה השואה הנוראה.
ברור שיסורים אלו פגעו בנו לא רק אז אלא גרמו לחולשות רוחניות קשות מאוד שמחלקן אנו עדיין סובלים יום יום בארצנו. ישנם כאלה שמתוך יאוש דימו שאם יהיו ככל הגויים יהיה קץ לצרותינו, והם אינם יודעים כי ההלכה היא עשו שונא ליעקב. וכשם שבשואה לא נמלטו גם יהודים שטשטשו את יהדותם מכל מעשי הנבלה של הנאצים ימח שמם, ועדיין שטן הספקות והייאוש מקנן בארצנו. ורבים המתאמצים לעשות את מדינת ישראל ככל הגויים. וצרה רוחנית מסוכנת לא פחות מצרה גופנית. כל זה, מבלי להזכיר שעדיין ישנן מדינות כמו איראן המאיימות בהשמדה של מדינתנו ד' ישמרה, ובתוכנו תנועות טרור שעושות כל מאמץ להחריב את מדינת ישראל ולשפוך דמי נקיים בהם ילדים וזקנים בלי לעצור גם מעשים נוראיים ביותר.
עוד כדאי לזכור, שהמקום הקדוש ביותר בעולם בשבילנו- הר הבית, נתון (אולי גם קצת באשמתנו) בידי נוכרים שמשתמשים בו להסית לרצח יהודים וכמרכז להשמצת שמנו בעולם. האם איננו צריכים להתפלל שנזכה לראות בטיהור מקום מקדשנו,  וביכלתם של ישראל להגיע לשם להתפלל בקדושה ובטהרה במקום לשמוע את צרחות המואזינים? האם אין הדבר עושה את ירושלים לחרפה חלילה? האם ידוע לכם שבהר הבית על פי הדין אסור היה לתת לגויים כניסה מעבר לחומת החיל, ושם הם קוברים מתים כמו עבדאללה מלך ירדן ופייסל חוסיני שם רשעים ירקב, במקום שיש איסור גדול על כל רגע של טומאה שם.
ג. כדאי לזכור שגם חולה שהיה בסכנה גדולה- מחוסר הכרה וחזר להכרתו והוא מתפקד בתנועות רבות בבריאות יחסית אבל עדיין איננו מסוגל לתפקד כבחור וכחייל מלא גבורה ראוי- להתפלל עליו שישוב לאיתנו. ואפשר להזכיר את מחלתו שעדיין לא עזבה אותו לגמרי, ואין בזה שום סתירה להודאה על כך שניצל ממוות לחיים. עם זה, כל זמן שלא שב לבריאותו האיתנה קשה לדבר על כך שנגאל. יש להזכיר על כך את דברי הרמב"ן בהקדמה לפירושו על ספר שמות. הרמב"ן שאל מדוע לא הסתיים ספר הגאולה אחרי קריעת ים סוף שאז יצאנו לחלוטין מתחת יד מצרים. וענה הרמב"ן שכל זמן שלא שבו ישראל למעלת אבותם שהיתה שכינה שרויה באוהלם לא נסתיימה הגאולה. על כן נסתיים ספר שמות רק אחרי הקמת המשכן- חזרת השכינה לשרות בישראל.
ד. אני מסכים ומעודד מאוד להזכיר את כל האורות הגדולים שזכינו ואנו זוכים לראותם עולים ומשגשגים מיום ליום. עם זה, צריך להמשיך בבנין הארץ, עידוד העליה ועידוד הנאמנות לערכינו כמו שמירה על תאריך עברי, שימוש במילה שלו' במקום ביי, בסדר במקום או קיי, ולהזכיר שם שמים במכתבינו ובכרזותינו ולא להתבייש בתורתנו ובאמונתנו.
ה. לשאלתכם בצד המעשי. לא נראה לי להשמיט חלקים מהסליחות, ועם זה אפשר להקל שלא לאמרם בכל שעת שמחה כמו בר מצוה (בין אם זה יום הולדתו הי"ג ובין אם זה היום הראשון שהוא מניח תפילין או עולה לתורה ואפילו אם זה בתאריכים שונים), חתן (לא רק בתוך שבעת הימים אלא גם בערב החתונה), בנין בית כנסת חדש, הכנסת ספר תורה, רב חדש שמתמנה ועוד, וכן בימים שנעשים ניסים לישראל לדוגמא: כאשר ממשלת אמריקה החליטה על הכרה בירושלים כבירת ישראל- עשינו בישיבתנו יום שמחה על כך שהגויים הכירו בקדושת ישראל ובזיקתם לארץ בכלל ולירושלים במיוחד. כמו כן, כאשר הזמן דחוק אפשר לקצר ולומר רק פעם אחת שלוש עשרה מידות בלי אנשי אמונה ובלי תמהנו מרעות. אבל לא לדלג על 'והוא רחום' שעליו כתב השו"ע שיש איסור גמור לדלג עליו. ובודאי שמומלץ ללמוד הלכות בית  הבחירה, הלכות מלכים, הלכות קרבנות ועוד.
תזכו ונזכה ביחד לראות בישועת ד' את עמו ונחלתו, ובחיזוק אור תורתנו בכל קהילות ישראל אמן כן יהי רצון.
נ.ב. התפלאתי שבמכתבכם שנוגע לשאלה הלכתית לא נזכר תאריך עברי, ואם זוהי פליטת קולמוס של המחשב עלינו להבליט את היקר לנו. לדוג': ניסן זמן גאולתנו, אייר זמן קוממיותנו ושיבתנו לעיר ציון ועוד.
חזקו ואמצו וביחד יראו עיננו וישמח לבנו.

שאלה:

מה עלינו ללמוד מהמלחמה בדרום לחיינו הפרטיים והכלליים?

תשובת הרב דוד חי הכהן שליט"א

שעת מלחמה שייכת לזמן שבו אנו שואפים אל מטרות, אך יודעים אנו כי כאן נדרשת התערבות ריבון העולמים, שהוא "עושה חדשות בעל מלחמות". בשעות אלו אנו נזכרים במשנה (ר"ה ג,ח) "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים" מעניינת במיוחד מלחמה זו, זוהי מלחמה במרומים ובמעמקים גם יחד, טילים המרחפים בשמים ופוגשים את טילי האויב ותהומות מתחת לאדמה בנקבות ומנהרות. בהתבוננות נראה שבשונה מהמלחמה בעמלק שהספיקה התבוננות כלפי מעלה, הרי כאן עלינו לעסוק גם בתחתיות הנסתרות מעין האדם. בדורות ראשונים נדרשה מאיתנו התעלות באמונה שהיא נרמזת בהסתכלות כפי מעלה, כיום עלינו להוסיף מבט חוקר וחותר אל נסתרות הלב והכליות. הפעם, בזכות המלחמה על הארץ, אסור לנו להסתפק בתפילות ובמילים גדולות ונצורות כפי שיהיו, עלינו להוסיף לכך את החיפוש ואת הבירור גם בלבבות בתיקון המידות וביושר המעשים, כדברי הפיטן "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אליך" בבטחון מלא בהמשך הדברים "כי ימינך פשוטה לקבל שבים". בשנים האחרונות עקב מאבקים פוליטיים על דרך ההנהגה הראויה להנהגת ישראל, דרכם של החרדים או הציונים דתיים, הלאומיים או הליברלים, גרמו הוויכוחים לאבק טינה שבלב, ברוגז ובמילים שאינן ראויות איש כלפי רעהו ופלוגות ישראל בינם לבין עצמם. וכך הורנו הנביא זכריה בדרך הראויה של המצפים לגאולה "אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם" (ח, טז-יז). זכינו ומלחמה זו התחילה לפשט את העקמומיות שבלב ובעזרתה נוספה אחדות ואהבה בליבנו. נדרשת מאיתנו עבודה פנימית לשרש אחר זרעי המחלוקת ושורשי טומאת השנאה, ולהשריש בתוכנו את הידיעה בחשיבותם וקדושתם הפנימית של כל שבטי ישראל ומחלקותם. כשם שבמקדש היו מברכים משמר היוצא את המשמר הנכנס שמי ששיכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחווה שלום ורעות, כך בלי לוותר על הדרכים המיוחדות לנו נלמד להכיר ולהוקיר את הטוב שבאחינו בני המשמרות האחרים. עוד זאת יש להוסיף בימים אלו, כראוי לתלמידי חכמים שגם בין הזמנים שלהם קשור בעבודת ה', וכידוע אחת המעלות שהתורה נקנית בהם היא "נושא בעול עם חברו". עלינו למצוא את הדרך כיצד לשאת בעול עם אחינו הנתונים במלחמה ובצרה, להתארגן למעשי התנדבות ליושבי הדרום, לחיילים ולמשפחותיהם, לביקור פצועים ולניחום אבלים ובזכות תורת חסד נזכה לדברי הכתוב "שׁוֹמֵר יְהוָה אֶת כָּל אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד" ונזכה כולנו יחד לומר "הֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".

שאלה:

האם יש לנו עבודה מיוחדת בשנה זו שבר"ה מתחילה שנת השמיטה, אולי בתפילות או בהנהגות שונות במהלך החג, או במשך השנה כולה?

תשובת הרב דוד חי הכהן שליט"א

עניינה של השמיטה היא קדושת הארץ כפי שנאמר "ושבתה הארץ כי לי הארץ" ועל חטא עבודת הארץ בשמיטה קבע הקב"ה שבעים שנה גלות שבהם רצתה הארץ את שבתותיה, אם כן שנת השמיטה באה לחזק את קדושתה של ארץ ישראל, וכתב בעל ה"בן איש חי" בחלק סוד ישרים ברב פעלים שאפילו שהשמיטה בעולם הזה היא מדרבנן, בשמי שמים השמיטה פועלת בא"י כשם שפעלה השמיטה בזמן שהיתה מדאורייתא, אם כך בעיקר בחלק התפילה והכוונה בעבודת ד' יש להתחזק בתפילה על הארץ שלא תינתן ביד שוסים ובוזים כדברי הרמב"ן שהאיסור בארץ לא תמכר לצמיתת היא איסור למסור אותה ביד נוכרים שאינה מכירים בקדושתה ואינם מחזירים אותה ביובל.

מובן מאליו שיש עוד להתחזק בדברי שבח על הארץ וזהירות מכל אמירת גנאי עליה ועל יושביה כדברי הגמ' בסוף כתובות על חכמי ישראל שהיו משתדלים לחבב אותה להיזהר מכל אפשרות של צער בישיבתה, ובחיים עליה, וידוע שקדושת הארץ היא המחזקת את קדושת הגוף של ישראל ושענינו של הגוף הקדוש הוא בשמירת כל דברי צניעות במידת האפשר, כדברי הזוהר בסוף פרשת לך- לך על  דברי ד' ליהושע מיד בכניסה לארץ למול את בנ"י כדי שלא יבוא בה ערל וטמא, מכאן בשנת השמיטה יש להגביר את הזהירות בכל נושא בצניעות הן בגוף והן בעינים, באוזניים ובשאר החושיים להתרחק מכל דבר ערווה, וזאת היא חיבתה של הארץ בזהירות הגדולה בקדושת הגוף בדומה למה שהזהירה התורה את הכהנים בעליית המזבח שייזהרו מגילוי ערווה מכאן יוצא הכרת קדושת הגוף שהיא קדושת הארץ מחייבת זהירות גדולה בעניני צניעות וידוע שבזכות הצניעות זכה יוסף הצדיק להיקבר בארץ ולקבל את עיקר השבח של הארץ ( כדברי רש"י עה"פ מבורכת ד' ארצו שאין בכל השבטים מבורכת כנחלת יוסף). עוד יש להיזהר בשנה זו ממחלוקת חלילה כי זו עניינה של קדושת הארץ לאחד את כל ישראל כדברי חז"ל "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" שבארץ נקראים גוי אחד.

זהיריות אלו תלויות לשנה כולה, ועל זה במיוחד יש להתפלל בראש השנה הזה שיזכנו ד' להגיע לשלמות המעלות בצניעות ואהבת ישראל, וע"י זה תתקרב הגאולה בקרוב ממש כדברי חז"ל מוצאי שביעית בן דוד בא, מדבריהן יוצא ברור, שענין השביעית קשור לגאולה מכל הצדדים.

שאלה:

בתוך הפיוט "אחות קטנה" יש בית שמתחיל 'הקם משפלות' ראיתי שיש כותבים שהושמט בחלק מהסידורים משום הצנזורה, ולכן יש לחזור ולומר בית זה, אבל ראיתי בכמה סידורים שאין לומר בית זה כדי לא להזכיר לשון שפלות ודלות על ישראל ביום ר"ה. מה המנהג ונכון לעשות?

תשובת הרב דוד חי הכהן שליט"א

בית זה מזכיר את כנסת ישראל שהיא נמצאת בדלי דלות, ונאמר בחז"ל כי בר"ה יש להראות שמחה מתוך בטחון בד' שהוא אבינו אב הרחמן וודאי יכתבנו לחיים, על כן אין לומר שאנו נמצאים בדלי דלות כי ביום מלכות ד' בעולם שאנו בניו וחלקו ונחלתו איננו נחשבים לדלים, אמנם בבתים הבאים אנו מזכירים את כל צרות העבר ומבקשים מהבורא לזכור את עמידתנו בנסיונות הקשים ולהעניש את המצערים אותנו, ואין בזה סתירה לאמונתנו שברגעים אלו איננו שפלים ודלים בזכות אלוקים אלינו ורק על העבר אנו מבקשים תיקון, ולכן אין ראוי לומר בית זה הקובע את מצבנו כאילו אנו דלים עכשיו ח"ו.

שאלה:

בכוונה באמירת "זכרנו לחיים" שבתחילת העמידה ראיתי מחלוקת גדולה בין הראשונים למה הכוונה רבינו בחיי בפרשת האזינו (פרק ל"ב פ' נ"ב) כתב וז"ל: "ומה שאנו אומרים בר"ה וביום הכיפורים 'זכרנו לחיים כתבנו בספר חיים הכוונה על חיי הגוף בעולם הזה אשר בו האדם זוכה לחיי נפש שקראם דוד 'ארצות החיים המזומנים לכל ישראל וכו'. אך ראיתי בשערי אורה לרבינו יוסף ג'יקטיליה בשער ח' שכתב וז"ל: "אבל זכרנו לחיים וכתבנו לחיים שאנו אומרים בר"ה ויוה"כ, אינו כי אם שנהיה מנויים עם כתות הצדיקים הראויים לחיי העולם הבא בין שנחיה כל אותה שנה בין שנמות…ושמור עיקר זה מאד ואל תסתכל בפירוש אחר שכנגדו בענין זה. עכ"ל. אולם ראיתי לרבינו יוסף חיים בעל הבן איש חי (נצבים ש"א א' כ"ב) שכתב "כשאומר זכרנו לחיים" יכוון להמשיך חיים לנשמה וכשאומר "כתבנו בספר חיים" יכון להמשיך חיים לגוף". יורנו הרב דרכינו ושכמ"ה.

תשובת הרב דוד חי הכהן שליט"א

דברי הבן איש חי מקורם בדברי רבנו חיים ויטאל בשער הכוונות הוא עומד על ההבדל בין זכירה שמשמעותה רוחנית וכתיבה שהיא מכוונת לכתיבה חומרית כשם שהכתיבה נעשית מדיו וכתב לכן הכוונה כי נזכר לחיים נהיה כלולים בין הצדיקים שהם הכלולים בחיים האמתיים כדברי חז"ל שצדיקים נקראים חיים גם במיתתם ברכות ( פרק ג') והם השייכים למושג החיים על פי הגמ' בר"ה ( ט"ז ע"ב) שמבארת את הפסוק ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו שהמילים חיים רומזים לצדיקים וכן כתב הרמח"ל במאמר החכמה בענין של ספר החיים הוא להתכלל עם הצדיקים ומתוך קביעה זו עם הצדיקים נקראים גם עניני הגוף בעולם הזה כי יש צדיקים הצריכים ייסורים בעולם הזה בגלל צדקתם וייתכן שגם ימותו חלילה מחיי העולם הזה בזכות הכללתם הנצחית עם הצדיקים. ובזה מותאמים הדברים עם דברי רבנו יוסף ג'יקטיליא בשערי אורה אמנם התוספת "כותבנו בספר חיים" באה לבקש גם על חיי העולם הזה שלא תגרום סיבת הזכירה לחיים את המיתה חלילה בעולם הזה (כפי שהבין הרמח"ל שם) אלא תהיה הכתיבה גם בחיי העולם הזה לחיים ולא למות, לברכה ולא לקללה. ולפי זה מתאים הפירוש גם לדברי רבנו בחיי שתכלית הבקשה השלמות כוללת גם את תיקון חיי העולם הזה.

שאלה:

מה ניתן לעשות כדי לפתור את בעיית מאות אלפי העולים המעוניינים להתגייר?

תשובת הרב דוד חי הכהן שליט"א

ראשית יש לחלק בין משפחות מעורבות ששם יש לנו עניין לקרב כדי להציל את ישראל המעורבים בהם, לבין אלו שכולם גויים שאין לנו שום עניין לקרב כי הם קשים לישראל. שנית יש להרבות בהסברה כי הכניסה לישראל כדי לקבל צורת יהדות אמיתית ולא מזוייפת שתפקע עם הזמן במהירות גדולה היא רק דרך שמירת מצוות, שהמרכזיות בהם – הם שבת, כשרות, וחינוך דתי. ללא זה כל הגיור הוא מופקע מעיקרו.

מצד שני אם רואים שהם מעוניינים באמת לפי ראות עינינו אין להקשות עליהם יתר על המידה, ואין לדחות גם את מי שיש לדחות בדרך שתגרום שנאה לתורה ולחכמיה ח"ו.

שאלה:

איך ניתן לחזק את החיבור של עם ישראל להר הבית בו בזמן שהערבים רואים בשליטה בהר הבית מפתח לשליטה בא"י?

תשובת הרב דוד חי הכהן שליט"א

הקשר להר הבית צריך להיות קודם כל ע"י הכרה בקדושת המקום ולכן יש להרבות לימוד גם בדרך הדגמה של בית המקדש והעבודה שנעשתה בו שהביאה ברכה לישראל ולעולם כולו. יש לבאר עד כמה השפיע המקדש על החיים בארץ, עלייה לרגל, הבאת ביכורים, קרבנות לכפרה ועוד. עד שעם ישראל בזמן שבית המקדש היה קיים היה מתרומם מאוד בזכותו מבחינה חברתית דתית מוסרית ועוד. כמו כן יש לקיים תצפיות על המקום מהר הזיתים, הר הצופים ארמון הנציב ועוד. אם אפשר להנהיג תפילות ברוב עם ליד שערי ההר, בכל פעם משער אחר בעיתים קבועים, ראש חודש, חנוכה בין המצרים ועוד.  כמו כן יש להסביר שבניית המסגדים בהר היא אך ורק בגלל קדושתו ליהודים, כמו גם בניית המסגד במערת המכפלה ואין בה שום טענת חזקה וזכות, להיפך.

שאלה:

אנחנו קבוצה של תושבים בעיירת פיתוח שמתפללים נוסח אשכנז, האם עלינו להקים מניין נוסף נוכח העובדה שיש באזורנו רק מניינים בנוסח עדות המזרח?

תשובת הרב דוד חי הכהן שליט"א

אם אתם מונים ציבור (לפחות עשר משפחות) ויש לכם הנהגה תורנית של אחד מכם הראוי לכך – כדאי להקים מניין עצמאי תוך כדי שמירת הכבוד והיחס הראוי למניינים האחרים.

אך אם אינכם מונים ציבור בפני עצמו לא ראוי להקים מניין עצמאי בדוחק, הן מסיבה הלכתית שעליכם להיגרר אחרי הרוב והן חינוכית שלא להזיק לילדכם שלא יבינו מה טעם החלוקה ויכולים להגיע או לגאוה או למחלוקת והריווח יצא בהפסד.

ואם אתם רוצים לשמר את מנהגיכם עד שיהיה ציבור אפשר לסדר פגישות בשבתות וחגים בהם תחזקו את המנהגים ואת הנעימות ובהם אפשר גם ללמד את התפילות הנהוגות בעדתכם כדי שלא ישכחו. והשלו' והאמת אהבו.

שאלה:

חזרתי בתשובה האם עליי להתנתק מעברי כדי להמשיך בחיי החדשים?

תשובת הרב דוד חי הכהן שליט"א

חזרה בתשובה יש בה התעלות ולא התנתקות. כמובן שעבירות איננו עוברים, אבל ממשיכים קשר טוב עם המשפחה ואדרבא בזכות התשובה יש הרבה יותר אהבת אחים וחברים, וכיבוד אב ואם הרבה יותר ממה שהיה קודם, כי קודם היו האהבה והכבוד באים מרגש פרטי ועכשיו הם מצות ה' הרוצה בטובת כולם, כפי שאנו אומרים ב"אשרי" "טוב ה' לכל". מה שאיננו עוברים עבירות כי אנו יודעים שהעבירות גורמות נזק גם לנו וגם לאחרים, על כן אם יבקשו מאיתנו לעבור עבירה נסביר ברוח טובה כי זה לא טוב לא לנו ולא לאחרים ולכן מתוך האהבה והכבוד איננו עוברים עבירה. ויהי רצון שה' יעזור לך ותצליח בדרכך החדשה לעבוד את ה' בשמחה ולראות שזוהי הדרך הטובה ביותר.

שאלה:

אנחנו לקראת חתונה , אני דתי ובת הזוג שלי חילונית, כיצד לנהוג בעניין הישיבה והריקודים המעורבים – כאשר אני יודע שזה יכול לגרום לסכסוך ופיצוץ?

תשובת הרב דוד חי הכהן שליט"א

אם בת הזוג חילונית צריך קודם כל שתהיה הסכמה מלאה על העתיד בבית הנבנה. וכאן יש צורך בשמירת הכשרות ובהפרדת כלים בין בשר לחלב כי איך תוכל לאכול בבית אם הכלים לא כשרים. שמירת טהרה וצניעות כי בלי זה אין שום היתר לאיש לגעת באשתו, ואז כל האהבה והחיבה נפגעים ואיך אפשר לבנות בית טוב בלי אהבה.

וכן שמירת השבת כדי שתהיה לבית צורה יהודית, ועל הכל חינוך הילדים במוסדות שהתורה נשמרת ונלמדת במלוא המובן. ומה שנוגע לחתונה אפשר לחלק את האולם חלק למשפחות הדתיות, וחלק לאחרים. ובקשר לריקודים תדאג לחלק את הערב חלק לציבור הדתי שבו הריקודים יהיו נפרדים.

ובחלק השני ילכו הדתיים וישארו האחרים ויעשו כרצונם, וכמובן שלא אתה ולא רעייתך תשתתפו בריקודים מעורבים. צריך הרבה תפילה שתצליחו לבנות בית טוב ויישמר השלום בינכם.

דילוג לתוכן