ארכיונים: שו"ת

אין שום מניעה להשתמש בנר ריחני לעילוי נשמה, ובלבד שיהיה ברור שטעם ההדלקה הוא לעילוי נשמה בלבד.

אין לכתוב מכתב פרידה.

תשתדל לקרוא כל יום במלחמה פרק תהילים, ובזמן הקרב לומר לישועתך קיויתי ד', ואז תנצל ותחזור לשלו'.

ובזכות לחימתך תבנה בית ותאריך ימים טובים.

יש שנקצב להם זמן של חיים וכאשר הוא מגיע הם נפטרים לא בגלל שליטת השטן, ויש שנפטרים שלא בזמנם אלא מחמת גזירה בגלל עוונות והם מסתלקים ע"י מלאך המוות. ואלה לא ראוי שייפטרו בימים קדושים אלא אם כן חלילה יש גזירה על כל האומה ח"ו ואז הגזירה לא נעצרת בגלל קדושת היום, כמו בזמן מלחמות או מגיפות לתקפ"צ.

אם זה בתוך השנה זה טוב לה, אבל אחרי סיום השנה יד להדליק רק בתאריך הפטירה, ובערב יום הכיפורים והושענא רבה, מעבר לזה זה יכול להטריד ולא להועיל.

בס"ד ח"י באייר זמן קוממיותנו ושיבתנו לציון ה'תשפ"ג

שעת מלחמה שייכת לזמן שבו אנו שואפים אל מטרות, אך יודעים אנו כי כאן נדרשת התערבות ריבון העולמים, שהוא "עושה חדשות בעל מלחמות". בשעות אלו אנו נזכרים במשנה (ר"ה ג,ח) "וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים" מעניינת במיוחד מלחמה זו, זוהי מלחמה במרומים ובמעמקים גם יחד, טילים המרחפים בשמים ופוגשים את טילי האויב ותהומות מתחת לאדמה בנקבות ומנהרות. בהתבוננות נראה שבשונה מהמלחמה בעמלק שהספיקה התבוננות כלפי מעלה, הרי כאן עלינו לעסוק גם בתחתיות הנסתרות מעין האדם. בדורות ראשונים נדרשה מאיתנו התעלות באמונה שהיא נרמזת בהסתכלות כפי מעלה, כיום עלינו להוסיף מבט חוקר וחותר אל נסתרות הלב והכליות. הפעם, בזכות המלחמה על הארץ, אסור לנו להסתפק בתפילות ובמילים גדולות ונצורות כפי שיהיו, עלינו להוסיף לכך את החיפוש ואת הבירור גם בלבבות בתיקון המידות וביושר המעשים, כדברי הפיטן "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אליך" בבטחון מלא בהמשך הדברים "כי ימינך פשוטה לקבל שבים". בשנים האחרונות עקב מאבקים פוליטיים על דרך ההנהגה הראויה להנהגת ישראל, דרכם של החרדים או הציונים דתיים, הלאומיים או הליברלים, גרמו הוויכוחים לאבק טינה שבלב, ברוגז ובמילים שאינן ראויות איש כלפי רעהו ופלוגות ישראל בינם לבין עצמם. וכך הורנו הנביא זכריה בדרך הראויה של המצפים לגאולה "אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִּלְבַבְכֶם" (ח, טז-יז). זכינו ומלחמה זו התחילה לפשט את העקמומיות שבלב ובעזרתה נוספה אחדות ואהבה בליבנו. נדרשת מאיתנו עבודה פנימית לשרש אחר זרעי המחלוקת ושורשי טומאת השנאה, ולהשריש בתוכנו את הידיעה בחשיבותם וקדושתם הפנימית של כל שבטי ישראל ומחלקותם. כשם שבמקדש היו מברכים משמר היוצא את המשמר הנכנס שמי ששיכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחווה שלום ורעות, כך בלי לוותר על הדרכים המיוחדות לנו נלמד להכיר ולהוקיר את הטוב שבאחינו בני המשמרות האחרים. עוד זאת יש להוסיף בימים אלו, כראוי לתלמידי חכמים שגם בין הזמנים שלהם קשור בעבודת ה', וכידוע אחת המעלות שהתורה נקנית בהם היא "נושא בעול עם חברו". עלינו למצוא את הדרך כיצד לשאת בעול עם אחינו הנתונים במלחמה ובצרה, להתארגן למעשי התנדבות ליושבי הדרום, לחיילים ולמשפחותיהם, לביקור פצועים ולניחום אבלים ובזכות תורת חסד נזכה לדברי הכתוב "שׁוֹמֵר יְהוָה אֶת כָּל אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד" ונזכה כולנו יחד לומר "הֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".

עניינה של השמיטה היא קדושת הארץ כפי שנאמר "ושבתה הארץ כי לי הארץ" ועל חטא עבודת הארץ בשמיטה קבע הקב"ה שבעים שנה גלות שבהם רצתה הארץ את שבתותיה, אם כן שנת השמיטה באה לחזק את קדושתה של ארץ ישראל, וכתב בעל ה"בן איש חי" בחלק סוד ישרים ברב פעלים שאפילו שהשמיטה בעולם הזה היא מדרבנן, בשמי שמים השמיטה פועלת בא"י כשם שפעלה השמיטה בזמן שהיתה מדאורייתא, אם כך בעיקר בחלק התפילה והכוונה בעבודת ד' יש להתחזק בתפילה על הארץ שלא תינתן ביד שוסים ובוזים כדברי הרמב"ן שהאיסור בארץ לא תמכר לצמיתת היא איסור למסור אותה ביד נוכרים שאינה מכירים בקדושתה ואינם מחזירים אותה ביובל.

מובן מאליו שיש עוד להתחזק בדברי שבח על הארץ וזהירות מכל אמירת גנאי עליה ועל יושביה כדברי הגמ' בסוף כתובות על חכמי ישראל שהיו משתדלים לחבב אותה להיזהר מכל אפשרות של צער בישיבתה, ובחיים עליה, וידוע שקדושת הארץ היא המחזקת את קדושת הגוף של ישראל ושענינו של הגוף הקדוש הוא בשמירת כל דברי צניעות במידת האפשר, כדברי הזוהר בסוף פרשת לך- לך על  דברי ד' ליהושע מיד בכניסה לארץ למול את בנ"י כדי שלא יבוא בה ערל וטמא, מכאן בשנת השמיטה יש להגביר את הזהירות בכל נושא בצניעות הן בגוף והן בעינים, באוזניים ובשאר החושיים להתרחק מכל דבר ערווה, וזאת היא חיבתה של הארץ בזהירות הגדולה בקדושת הגוף בדומה למה שהזהירה התורה את הכהנים בעליית המזבח שייזהרו מגילוי ערווה מכאן יוצא הכרת קדושת הגוף שהיא קדושת הארץ מחייבת זהירות גדולה בעניני צניעות וידוע שבזכות הצניעות זכה יוסף הצדיק להיקבר בארץ ולקבל את עיקר השבח של הארץ ( כדברי רש"י עה"פ מבורכת ד' ארצו שאין בכל השבטים מבורכת כנחלת יוסף). עוד יש להיזהר בשנה זו ממחלוקת חלילה כי זו עניינה של קדושת הארץ לאחד את כל ישראל כדברי חז"ל "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" שבארץ נקראים גוי אחד.

זהיריות אלו תלויות לשנה כולה, ועל זה במיוחד יש להתפלל בראש השנה הזה שיזכנו ד' להגיע לשלמות המעלות בצניעות ואהבת ישראל, וע"י זה תתקרב הגאולה בקרוב ממש כדברי חז"ל מוצאי שביעית בן דוד בא, מדבריהן יוצא ברור, שענין השביעית קשור לגאולה מכל הצדדים.

בית זה מזכיר את כנסת ישראל שהיא נמצאת בדלי דלות, ונאמר בחז"ל כי בר"ה יש להראות שמחה מתוך בטחון בד' שהוא אבינו אב הרחמן וודאי יכתבנו לחיים, על כן אין לומר שאנו נמצאים בדלי דלות כי ביום מלכות ד' בעולם שאנו בניו וחלקו ונחלתו איננו נחשבים לדלים, אמנם בבתים הבאים אנו מזכירים את כל צרות העבר ומבקשים מהבורא לזכור את עמידתנו בנסיונות הקשים ולהעניש את המצערים אותנו, ואין בזה סתירה לאמונתנו שברגעים אלו איננו שפלים ודלים בזכות אלוקים אלינו ורק על העבר אנו מבקשים תיקון, ולכן אין ראוי לומר בית זה הקובע את מצבנו כאילו אנו דלים עכשיו ח"ו.