ראוי שתחילת הלימוד יהיה בדרך של "ליגרס איניש והדר ליסבר", כלומר השגת המושגים וידיעת התורה שבכתב ושבעל-פה ורק אח"כ להכיר את הסברות. הדברים מותאמים לדברי חז"ל שקבעו חמש שנים למשנה לפני לימוד הגמרא. יש לחתור לקראת מדרגת 'ליסבר' ו'לאוקמי גירסא', כלומר הבנת הסברות ואח"כ היכולת להשוותם שיטה מול שיטה, ידיעת האבחנות בין שיטה לשיטה בהבדלים העקרונים אך גם בהבדלים הקטנים. אח"כ צריך להכיר גם את יכולת הבנת הסברות שעומדות מאחרי השיטות, אותם הסברות המבוארות בגדולי האחרונים. רק בשלב המתקדם יש לעסוק בהשוואת שיטות הלימוד עם הפוסקים עד לידיעת מסקנות השו"ע ומפרשיו. בישיבות הגבוהות הציוניות ראוי לקבוע את הסדרים על פי אותם עקרונות אמנם תוך כדי בדיקת היכולות האישיות של התלמידים. ישנם שהגיעו מישיבות תיכוניות שרמת הידע לא היתה מקיפה מספיק וגם יכולת הלימוד עדיין חלשה, אמנם ברוך ד' ישנם ישיבות תיכוניות בעלות רמה גבוהה, ובודאי נכון הדבר ביחס לישיבות הקטנות שהלומדים שם זכו להשגים רבים. לכן ראוי שאדם יספיק ללמוד כמה מסכתות רובם ככולם עם ביאורי התוס', ואם אפשר לפחות גם הרא"ש לפני שיתקדם לצעד הבא. מסכתות אלו צריכות להיות מסדרי מועד (כמובן שבת), נשים (כתובות וקידושין או גיטין) ונזיקין (אחת מהבבות). וכן ראוי שילמד בבקיאות (בלי תוס') את רוב הסדרים מועד, נשים ונזיקין עם חזרות, כל זה במשך שלוש עד חמש שנים כפי כשרונו של הלומד. אח"כ ראוי ללמוד טור ובית יוסף עם השולחן ערוך במשך חצי יום, שבשאר השעות ימשיך ללמוד בעיון ובגירסה מסכתות נוספות. כמובן שכבר בשנה הראשונה ראוי להקדיש ללמוד הלכה לפחות שעה אחת ביום בספרים כמו משנה ברורה, בן איש חי וספרי הקיצורים כמו חיי אדם וילקוט יוסף. כל זה על מנת שלא להיכשל באיסורים, ובעזרת ד' יעלה ויצליח.