ארכיונים: שו"ת

דברי הבן איש חי מקורם בדברי רבנו חיים ויטאל בשער הכוונות הוא עומד על ההבדל בין זכירה שמשמעותה רוחנית וכתיבה שהיא מכוונת לכתיבה חומרית כשם שהכתיבה נעשית מדיו וכתב לכן הכוונה כי נזכר לחיים נהיה כלולים בין הצדיקים שהם הכלולים בחיים האמתיים כדברי חז"ל שצדיקים נקראים חיים גם במיתתם ברכות ( פרק ג') והם השייכים למושג החיים על פי הגמ' בר"ה ( ט"ז ע"ב) שמבארת את הפסוק ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו שהמילים חיים רומזים לצדיקים וכן כתב הרמח"ל במאמר החכמה בענין של ספר החיים הוא להתכלל עם הצדיקים ומתוך קביעה זו עם הצדיקים נקראים גם עניני הגוף בעולם הזה כי יש צדיקים הצריכים ייסורים בעולם הזה בגלל צדקתם וייתכן שגם ימותו חלילה מחיי העולם הזה בזכות הכללתם הנצחית עם הצדיקים. ובזה מותאמים הדברים עם דברי רבנו יוסף ג'יקטיליא בשערי אורה אמנם התוספת "כותבנו בספר חיים" באה לבקש גם על חיי העולם הזה שלא תגרום סיבת הזכירה לחיים את המיתה חלילה בעולם הזה (כפי שהבין הרמח"ל שם) אלא תהיה הכתיבה גם בחיי העולם הזה לחיים ולא למות, לברכה ולא לקללה. ולפי זה מתאים הפירוש גם לדברי רבנו בחיי שתכלית הבקשה השלמות כוללת גם את תיקון חיי העולם הזה.

ראשית יש לחלק בין משפחות מעורבות ששם יש לנו עניין לקרב כדי להציל את ישראל המעורבים בהם, לבין אלו שכולם גויים שאין לנו שום עניין לקרב כי הם קשים לישראל. שנית יש להרבות בהסברה כי הכניסה לישראל כדי לקבל צורת יהדות אמיתית ולא מזוייפת שתפקע עם הזמן במהירות גדולה היא רק דרך שמירת מצוות, שהמרכזיות בהם – הם שבת, כשרות, וחינוך דתי. ללא זה כל הגיור הוא מופקע מעיקרו.

מצד שני אם רואים שהם מעוניינים באמת לפי ראות עינינו אין להקשות עליהם יתר על המידה, ואין לדחות גם את מי שיש לדחות בדרך שתגרום שנאה לתורה ולחכמיה ח"ו.

הקשר להר הבית צריך להיות קודם כל ע"י הכרה בקדושת המקום ולכן יש להרבות לימוד גם בדרך הדגמה של בית המקדש והעבודה שנעשתה בו שהביאה ברכה לישראל ולעולם כולו. יש לבאר עד כמה השפיע המקדש על החיים בארץ, עלייה לרגל, הבאת ביכורים, קרבנות לכפרה ועוד. עד שעם ישראל בזמן שבית המקדש היה קיים היה מתרומם מאוד בזכותו מבחינה חברתית דתית מוסרית ועוד. כמו כן יש לקיים תצפיות על המקום מהר הזיתים, הר הצופים ארמון הנציב ועוד. אם אפשר להנהיג תפילות ברוב עם ליד שערי ההר, בכל פעם משער אחר בעיתים קבועים, ראש חודש, חנוכה בין המצרים ועוד.  כמו כן יש להסביר שבניית המסגדים בהר היא אך ורק בגלל קדושתו ליהודים, כמו גם בניית המסגד במערת המכפלה ואין בה שום טענת חזקה וזכות, להיפך.

אם אתם מונים ציבור (לפחות עשר משפחות) ויש לכם הנהגה תורנית של אחד מכם הראוי לכך – כדאי להקים מניין עצמאי תוך כדי שמירת הכבוד והיחס הראוי למניינים האחרים.

אך אם אינכם מונים ציבור בפני עצמו לא ראוי להקים מניין עצמאי בדוחק, הן מסיבה הלכתית שעליכם להיגרר אחרי הרוב והן חינוכית שלא להזיק לילדכם שלא יבינו מה טעם החלוקה ויכולים להגיע או לגאוה או למחלוקת והריווח יצא בהפסד.

ואם אתם רוצים לשמר את מנהגיכם עד שיהיה ציבור אפשר לסדר פגישות בשבתות וחגים בהם תחזקו את המנהגים ואת הנעימות ובהם אפשר גם ללמד את התפילות הנהוגות בעדתכם כדי שלא ישכחו. והשלו' והאמת אהבו.

חזרה בתשובה יש בה התעלות ולא התנתקות. כמובן שעבירות איננו עוברים, אבל ממשיכים קשר טוב עם המשפחה ואדרבא בזכות התשובה יש הרבה יותר אהבת אחים וחברים, וכיבוד אב ואם הרבה יותר ממה שהיה קודם, כי קודם היו האהבה והכבוד באים מרגש פרטי ועכשיו הם מצות ה' הרוצה בטובת כולם, כפי שאנו אומרים ב"אשרי" "טוב ה' לכל". מה שאיננו עוברים עבירות כי אנו יודעים שהעבירות גורמות נזק גם לנו וגם לאחרים, על כן אם יבקשו מאיתנו לעבור עבירה נסביר ברוח טובה כי זה לא טוב לא לנו ולא לאחרים ולכן מתוך האהבה והכבוד איננו עוברים עבירה. ויהי רצון שה' יעזור לך ותצליח בדרכך החדשה לעבוד את ה' בשמחה ולראות שזוהי הדרך הטובה ביותר.

אם בת הזוג חילונית צריך קודם כל שתהיה הסכמה מלאה על העתיד בבית הנבנה. וכאן יש צורך בשמירת הכשרות ובהפרדת כלים בין בשר לחלב כי איך תוכל לאכול בבית אם הכלים לא כשרים. שמירת טהרה וצניעות כי בלי זה אין שום היתר לאיש לגעת באשתו, ואז כל האהבה והחיבה נפגעים ואיך אפשר לבנות בית טוב בלי אהבה.

וכן שמירת השבת כדי שתהיה לבית צורה יהודית, ועל הכל חינוך הילדים במוסדות שהתורה נשמרת ונלמדת במלוא המובן. ומה שנוגע לחתונה אפשר לחלק את האולם חלק למשפחות הדתיות, וחלק לאחרים. ובקשר לריקודים תדאג לחלק את הערב חלק לציבור הדתי שבו הריקודים יהיו נפרדים.

ובחלק השני ילכו הדתיים וישארו האחרים ויעשו כרצונם, וכמובן שלא אתה ולא רעייתך תשתתפו בריקודים מעורבים. צריך הרבה תפילה שתצליחו לבנות בית טוב ויישמר השלום בינכם.

עיקר הזהירות באותם תחומים שיכולים לגרום מכשולים שקשה לחזור ולתקנם. הכוונה לשמירת כשרות כדי שלא להטריף את הכלים ולא לפגוע בקדושת הגוף. שמירת השבת שהיא אות בין ה' לבין ישראל והיא הלב של התורה כולה. וכמובן בחיי המשפחה שמירת טהרה וצניעות הן מדאגה לדור הבא שיזכה לבוא לעולם בטהרה ברגל ימין והן מסיבת שמירת קדושת גופכם כמו בשמירת אוכל כשר. במצוות עשה כדאי לשמור על תפילה בשבת בציבור וכן על שמיעת שיעורי תורה, הן לאיש והן לאשה שכאן נמצא הגרעין לעלות ממדרגה למדרגה כל החיים.

לענ"ד נראה שהתפילה בציבור קודמת כיוון שהיא כוללת את כל כלל ישראל הלומדים ושאינם לומדים, וכל דבר שהוא כולל קודם למעלה פרטית מיוחדת. עיקר הזהירות באותם תחומים שיכולים לגרום מכשולים שקשה לחזור ולתקנם. הכוונה לשמירת כשרות כדי שלא להטריף את הכלים ולא לפגוע בקדושת הגוף. שמירת השבת שהיא אות בין ה' לבין ישראל והיא הלב של התורה כולה. וכמובן בחיי המשפחה שמירת טהרה וצניעות הן מדאגה לדור הבא שיזכה לבוא לעולם בטהרה ברגל ימין והן מסיבת שמירת קדושת גופכם כמו בשמירת אוכל כשר. במצוות עשה כדאי לשמור על תפילה בשבת בציבור וכן על שמיעת שיעורי תורה, הן לאיש והן לאשה שכאן נמצא הגרעין לעלות ממדרגה למדרגה כל החיים.

ראוי שתחילת הלימוד יהיה בדרך של "ליגרס איניש והדר ליסבר", כלומר השגת המושגים וידיעת התורה שבכתב ושבעל-פה ורק אח"כ להכיר את הסברות. הדברים מותאמים לדברי חז"ל שקבעו חמש שנים למשנה לפני לימוד הגמרא. יש לחתור לקראת מדרגת 'ליסבר' ו'לאוקמי גירסא', כלומר הבנת הסברות ואח"כ היכולת להשוותם שיטה מול שיטה, ידיעת האבחנות בין שיטה לשיטה בהבדלים העקרונים אך גם בהבדלים הקטנים. אח"כ צריך להכיר גם את יכולת הבנת הסברות שעומדות מאחרי השיטות, אותם הסברות המבוארות בגדולי האחרונים. רק בשלב המתקדם יש לעסוק בהשוואת שיטות הלימוד עם הפוסקים עד לידיעת מסקנות השו"ע ומפרשיו. בישיבות הגבוהות הציוניות ראוי לקבוע את הסדרים על פי אותם עקרונות אמנם תוך כדי בדיקת היכולות האישיות של התלמידים. ישנם שהגיעו מישיבות תיכוניות שרמת הידע לא היתה מקיפה מספיק וגם יכולת הלימוד עדיין חלשה, אמנם ברוך ד' ישנם ישיבות תיכוניות בעלות רמה גבוהה, ובודאי נכון הדבר ביחס לישיבות הקטנות שהלומדים שם זכו להשגים רבים. לכן ראוי שאדם יספיק ללמוד כמה מסכתות רובם ככולם עם ביאורי התוס', ואם אפשר לפחות גם הרא"ש לפני שיתקדם לצעד הבא. מסכתות אלו צריכות להיות מסדרי מועד (כמובן שבת), נשים (כתובות וקידושין או גיטין) ונזיקין (אחת מהבבות). וכן ראוי שילמד בבקיאות (בלי תוס') את רוב הסדרים מועד, נשים ונזיקין עם חזרות, כל זה במשך שלוש עד חמש שנים כפי כשרונו של הלומד. אח"כ ראוי ללמוד טור ובית יוסף עם השולחן ערוך במשך חצי יום, שבשאר השעות ימשיך ללמוד בעיון ובגירסה מסכתות נוספות. כמובן שכבר בשנה הראשונה ראוי להקדיש ללמוד הלכה לפחות שעה אחת ביום בספרים כמו משנה ברורה, בן איש חי וספרי הקיצורים כמו חיי אדם וילקוט יוסף. כל זה על מנת שלא להיכשל באיסורים, ובעזרת ד' יעלה ויצליח.

יש להניח שבגילו הצעיר של בנך לא הגיע לבירורים שכליים שהנחו אותו לכפור בדרך הוריו ולאמץ דיעות חדשות. כנראה שדרכו החדשה נגרמה משום רוגז על חברה דתית שאנשיה פגעו בו (ואולי גם ההורים ביניהם).

יתכן גם שהסיבה לכך היא הכרת חברה לא דתית המאפשרת לו עינוגים הגורמים לו שמחת חיים שהיתה חסרה לו. אם כך, יש לפעול בשני הכיוונים ראשית לברר מהם הפגיעות שנפגע ולדאוג שמכאן ואילך לא ייפגע על ידם (גם בבית, ואפילו במילים לא טובות) אם נפגע על ידכם יש להתנצל ולקרב אותו אליכם בצורה אמיתית ולא מעושה מתוך אמונה שבעצמיותו האמיתית יש קדושה ככל ישראל והוא ראוי לאהבה ולקירוב בזכות עצמו.

יש להניח כי אם בניתם בית ביחד הסכמתם על סדר חיים שמאפשר לשניכם לחיות יחד כמו שמירת שבת, קידוש ונרות שבת, כשרות, וטהרת משפחה שהרי ללא זה אי אפשר לחיות יחד.

אם כך משני הצדדים מסכם שעקרונות חיים אלה הם טובים וצריך להנחילם לדור הבא. נשארו נקודות מחלוקת ביניכם כמו לימוד תורה, הליכה בצניעות ועוד. צריך להגיע ביניכם מהו אותו תחום שאשתך מוכנה והוא לא מהווה בשבילה בעיה קשה, ואז למצוא מסגרת חינוכית שמתאימה לאותם דברים מינימליים שהם מקובלים על שניכם.

כמו כן, כדי לאפשר לילד בחירה חופשית לכשיגדל צריך שיכיר חברת נוער דתית ולשם כך להסכים שישתתף בתנועת נוער דתית כמו הצופים הדתיים או בני עקיבא, שבהם אין דחייה לאנשים לא דתיים. כי יתכן וזה מפחיד את אשתך שבניה עלולים לדחות אותה, וע"י הרבה כבוד ואהבה בין שניכם תשמשו דוגמא טובה לבניכם שלא יגיעו לזלזול כזה, ובזה תניח את דעתה.

התספורת בגיל שלוש בל"ג בעומר היא מנהג ישראל שנהגו בו רבים ומובא בכף החיים   שגם רבינו האר"י נהג בזה. על כן ככל מנהגי ישראל הטובים והכשרים שבוודאי יש להם מקורות של קודש  כדאי להחזיק בהם ולא להקל בהם ראש. אולם גם כאן יש לשים לב שלא תהיה ההקפדה על המנהג גורמת צער למשפחה או לילד  בפרט ע"י הנסיעה הארוכה למירון, ובגלל הקושי של הדוחק של ריבוי האנשים והלחץ והסכנות בדרכים מו הראוי לנהוג את מנהג התספורת בשעה שהגיעה הילד לגיל שלוש ובמקומו ולהתברך ע"י תלמידי חכמים ובהזדמנות (לא בל"ג בעומר) בנסיעה מרווחת ונינוחה אפשר להגיע גם למירון.