ארכיונים: שו"ת

כיון שראינו שגדולי גדולים ( האר"י הקדוש, ר' אלעזר אזכרי בעל החרדים, האור החיים     הקדוש ועוד  ) השתדלו בעלייה זו לכבודו של רשב"י ולמעלתו העצומה שהשפיעה שפע אור גדול על ישראל לדורות, על כן בוודאי שמי שאפשר לו לעלות ביום זה בלי לגרום ביטול תורה גדול או מחלוקת הפוגעת בשלום בית מן הראוי שיעלה, כל זה בזהירות מכל הקלקולים העלולים להיות במקומות המוניים  כמו תערובת גברים ונשים, דחיפות ופגיעות באנשים, פגיעה בזמני תפילות וקריאת שמע ועוד, ואין עילה זו מתירה שום עבירה. על כן מן הראוי שילדים ונוער לא יגיעו למקום אלא אם כן הם מאוגדים במסגרת עם רבותיהם או אבותיהם אבל לא בלוויית חברים, כמו כן אין ראוי שנשים יעלו בזמן דוחק גדול כזה, שגם הדוחק וגם שעות ארוכות ללא שינה עלולות לפגוע בצניעות, ולבני ישיבות יש לעשות הכל בתיאום עם ראשי הישיבות ללא פריצת גדרי הסדרים בישיבה. על פי השמועה נודע שיש חששות גדולים לטומאת מת בדרכים המובילות לציון הקדוש, על כן מן הראוי שכהנים ימנעו להגיע לאותו מקום, ויסתפקו בלימוד תורת הרשב"י ביום ל"ג בעומר, וזכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

א. ראוי לומר בפה כל מילה כמו בלימוד תורה. ב. יש מצוה ללמוד תורה כל יום על אחת כמה וכמה ביום מתן תורה. מקור המנהג ללמוד בלילה הוא מהזוהר המספר כי החכמים הראשונים נזהרו ללמוד כל הלילה בחג השבועות. כיון שיש מצוה לשמוע בקול חכמים מצוה לשמוע גם לחכמי הזוהר שהיו תנאים גדולים וחשובים, ודבריהם נתקבלו ע"י החכמים הידועים כפוסקים כמו מרן ר' יוסף קארו שנהג בעצמו לימוד זה וכן החיד"א ועוד.

אם ידוע לך שהיו נוסעים גם בלי שיבואו אליך, ואם יבואו אליך זה יקרב אותם לתורה, אפשר להזמין לחג אבל לא לשבת. ובתנאי שלא יסעו בפרהסיא לעיני שכנים המכירים אותך.

בית כנסת ובית מדרש הם קדושים ואין לדבר שם דברי חול. והשיחה בפלאפון גרועה עוד יותר כי יש בה גם קלות ראש וזלזול בקדושה.

שאלתנו היא, האם ראוי להמשיך לנהוג כך? זאת אומרת שלא להזדקק כלל להכשר זה ולא לראות בו כדבר העדיף למוצרים שבהכשר הרבנות, וכן אם אני נזקק לאכול במסעדה, אין צורך ואולי עדיף שלא לדרוש ולחפש שהכשרות תהיה מגוף שאינו שייך לרבנות המקומית או הראשית? מאידך אולי יש לומר להפך, הואיל וישנם קשיים לתת הכשר מהודר למפעלים ציבוריים לכן אין להתעלם מהמציאות ויש להעדיף בד"ץ, לא מתוך זלזול ברבנות אלא מתוך הידור בכשרות. ומכאן צץ החשש הגדול, אם בני תורה ידרשו את ההכשרים הפרטיים תתמוסס הרבנות כי דורש אין לה, שכל בעל עסק לא יטרח להיות תחת השגחתה שהרי בשביל אלו שאינם מקפידים איני צריך תעודה כלל, כי יאמינו לי שהמוצרים כשרים וכדומה, בשביל אלו שמקפידים יותר לא יעזור הכשר רבנות כי הם מחפשים בד"ץ.

נמצא שחזונו של מרן הרב זצ"ל בטל, לא תהיה לנו יותר כשרות ממלכתית, בדיוק מה שרצו אותם גורמים שמחזיקים בבד"ץ.

יש לזכור שהתנ"ך איננו ספר היסטורי או ספרותי אלא קדושה אלוקית שנכתבה במילים במדרגות השונות של תורה, נביאים וכתובים. על כן אם לומדים בלי אמונה ובלי יחס של קדושה כמעט שאין שום תועלת. ואם לומדים ממורים שכופרים ומתלוצצים ח"ו יש בזה נזק רב ללא שום תועלת.

תשובה עיקר הפירוד נובע מחיסרון בהכרה ומחשדות. החיסרון בהכרה בנו ובתורתנו נמשך מתוך שאינם מעריכים את התפקיד שלנו ואת התועלת העצומה שאנו מביאים בתיקון המדינה כולה ובעלייתה ממדרגה למדרגה מן הטומאה אל החול ומן החול אל הקודש. אם יש התחשבות מצד אלו הנקראים "חילונים" בערכים של תורה ושל קודש – הדבר בא בעיקר בזכות היכרותם עם הציבור שלנו, המשמש כגשר שדרכו יוכלו לראות כי חיי תורה אינם סותרים את יופי החיים ואת יכולת ההתפתחות המדעית בקיום חיי המעשה בשלמות. החרדים רואים קירבה זו, אבל הם מפרשים אותה כנטיה של הציבור שלנו להתקרב אל "החילונים" כדי ללכת בדרכם. אמנם ישנם אחדים מהציבור שלנו שבאמת יורדים ביראת שמים ובשמירת המצוות מתוך הקרבה לאלו שעוסקים בחיי החומר, מתוך כך נדמה שכל הציבור כולו הוא בעל נטיות של ירידה בשמירת מצוות וקלות ראש ביחס ללימוד תורה ויראת שמים. ככל שיראו שיש חלקים גדולים וחשובים מהציבור שלנו שמתמידים מאד בשקידה בתורה (הן בחורי ישיבה והן בעלי בתים המגיעים לשיעורי תורה), יוכלו אותם החשדות להתפוגג מעליהם. כמו כן ישנה חלקים מציבורנו שכועסים על החרדים על מה שמבזים אותנו ופעמים גם את רבותינו והם מגיבים בתגובת נגד בביזוי של החרדים ורבותיהם. אם נשכיל וניזהר הן בחינוך מתמיד לאהבת תורה לדקדוק בשמירת מצוות ובזהירות יתירה שלא לקטרג על החרדים, גם אם לפעמים יש הצדקה באותה קטרוג, נוכל לצפות שבזאת  נתקרב ונקרב את החרדים אלינו.

עדיף לנסות להחזיר את הבובה לחנות אפילו בהפסד, ולהבא לא ללכת בשבת לקניון. ואין לתת את הבובה לנכדתה כדי שלא תהיה הנאה מחילול שבת.

בילדה זרה יש לאסור מגיל שלוש נגיעה של חיבה, ובנגיעה שאינה של חיבה אפשר להקל בשעת הצורך לעתים נדירות עד גיל הנערות. עברו ליד חנות בובות כאשר הראשונה מביעה את רצונה לקנות את הבובה לנכדתה אלא שמפאת השבת נמנעה. חברתה בשומעה זאת,רכשה עבורה את הבובה בעצם יום השבת. האשה לקחה את הבובה באי נעימות ולא יודעת כיצד לנהוג. מחוסר ידיעה גמורה ורצון לא ליהנות מהבובה היא הותירה אותה מחוץ לבית. א. האם עליה לשלם לחברתה על הבובה שנרכשה בשבת בניגוד לדתה? ב. האם ליהנות מהבובה ולתת אותה לנכדתה כפי שחשבה או שתמנע מליהנות ממנה?

לא שיניתי את דעתי שקיבלתי ממו"ר הרצי"ה שאין לעלות להר הבית ללא אישור הרבנות הראשית. אמנם, אם מטרת העליה לשמור ולהגן על זכותנו על המקום הקדוש שלא תיפקע ע"י זרים נלע"ד שלמי שעולה עם כללי הטהרה והזהירות יש להתיר כמו לחייל ולשוטר.

לענ"ד נראה שהתפילה בציבור קודמת כיוון שהיא כוללת את כל כלל ישראל הלומדים ושאינם לומדים, וכל דבר שהוא כולל קודם למעלה פרטית מיוחדת.

בשאר ברכות הראיה אין מניעה. לענ"ד נראה שהתפילה בציבור קודמת כיוון שהיא כוללת את כל כלל ישראל הלומדים ושאינם לומדים, וכל דבר שהוא כולל קודם למעלה פרטית מיוחדת.